היה שלום פטר שווארץ - לא רק סרט שואה

״היה שלום פטר שווארץ״ מספר את סיפורה של משפחת שווארץ, ומתאר שלושה דורות: מיכלה שווארץ, סבתה של הבימאית, בת למשפחה יהודית שגרה לפני המלחמה בוילנה שבפולין, היא שרדה לבדה את המחנות ועלתה ארצה. הבימאית - דור שלישי לשואה ואמה.

ב1945, לאחר שעברה את המחנות בידיעה שאחיה האהוב פטר נספה בטרבלינקה, הגיעה סבתא מיכלה לעיר לודז' שבפולין, שם היא פוגשת מכר שזה עתה נתקל בפטר ויודע היכן הוא לן.

אותו מכר קובע איתה למחרת בתחנת הרכבת ומבטיח להביא אליה את אחיה. למחרת מיכלה מגיעה לתחנת הרכבת בלודז׳ ומחכה. הזמן עובר והציפיה מתחלפת בדאגה. פטר אינו מגיע לפגישה.

לאחר בירורים מגלה מיכלה שהוא מת בשריפה שאירעה באותו לילה בבית המחסה לפליטים בו לן. את בית המחסה שרפו לאומנים פולנים.

אלא שהמציאות שונה, האח האהוב פטר, מגלה הנכדה יעל, ששמעה את הסיפור שוב ושוב בילדותה, שרד את המלחמה, והוא חי בעיר הגרמנית שליבן, שבה היה מחנה הריכוז שלו, עד למותו ב1987. שם הוא נישא לאישה גרמניה, והקים משפחה.

בדיוק ובעדינות, פורמת יעל ראובני את הסיפור הזה של סבתה, ואת הנרטיב המשפחתי, ובונה אותו מחדש, מתוך ניסיון להבין את הסיבה שהביאה אותה לחיות עכשיו בגרמניה, הארץ שבה סבתה והוריה לא מוכנים לדרוך. 

קשה לי להגיד ״חתרני״ בקשר לשואה אבל מדובר בהחלט באחד הסרטים הייחודיים ומעוררי המחשבה שראיתי בנושא: הסרט עוסק בסיפור שואה שבו הסבתא מונעת מנכדתה את הסיפור הייחודי שאירע בחיים, ואת סופו הטוב, ומספרת לה במקומו סיפור ״כוזב״.

ראובני מצלמת את המשפחה שלה בעקשנות ובפשטות. בעקשנות ובפשטות היא מצרפת את הפרטים, מפזרת סימני שאלה, ונותנת לבני משפחתה (ולנו) להתבונן בהם, ובונה סרט שכוחו העיקרי נעוץ בכך שהוא גורם גם לנו וגם לדמויות לחשוב: בתוך השתיקות המאופקות, הגמגומים, והשאלות שעולות ולא תמיד מקבלות תשובה, עולות תובנות על אנשים בטראומה, על סדקים במיתוס המשפחה היהודית בשואה, על התפוררות של משפחה. 

אי אפשר לדבר עוד על המורכבות הזו מבלי להסגיר עוד מהעלילה. אומר רק שהיופי והעניין בסרטה של ראובני הוא בכשלונה המודע של הבימאית להבין את הסיפור כולו.

״עודד אמר שכל הקטע של השואה היה משחק בינך לביני לבין סבתא, ושהוא נשאר בחוץ״.

הבימאית ואימה מדברות הרבה בסרט על עצמן ועל סבתא מיכלה. החוכמה והרגישות שלהן מהדהדות לאורך זמן.

בניסיון הרגיש שלהן להבין את סיפור העבר, את ההווה של ראובני בגרמניה, ואת הסיבה שדווקא היא מכל בני משפחתה ״נתקעה״ עם העיסוק האובססיבי בשואה, עולים רגעים קולנועיים נדירים. באחד החזקים שבהם, אמה של ראובני מבינה באופן חדש את הסיפור על פטר.

השינוי מתרחש לעינינו, על המסך. התוצאה היא סרט חכם, שהוא גם סרט נשי שכלל לא מתאמץ להיות כזה. הוא פונה לכולם גם בגלל האיכויות הקולנועיות והנרטיביות שלו וגם בגלל שבצד השני של המשפחה בוחרים דווקא שני גברים לעסוק בסיפור המשפחתי, בציר כמעט סימטרי, וכמעט באותה אובססיביות: בנו הצעיר של פטר- אווה, והנכד שטפן.

בשיחה עם הבימאית, היא אמרה לי שהסרט שלה הוא ״לא בדיוק על השואה״. השבתי בפסקנות שהסרט שלה הוא ״לגמרי סרט שואה״ אבל כשהגעתי הביתה חשבתי ש״היה שלום פטר שוורץ״ הוא סרט על משפחה ועל טראומה, ועל יחסים, ועל אימהות, בדיוק כמו שהוא על השואה. מעבר לכל אלה צריך גם לומר שמדובר בסרט לא קצר (96 דקות) אבל הסרט הזה רץ ולא משעמם לרגע.

איה סומך

לסיכום:
בכדל-  3 מלא.
כללי: 4.5 כוכבים.