עבור ישראלים
רבים, שמו של לנצמן נקשר בסרטו המונומנטאלי, "שואה" מ- 1985 אורכו – תשע
שעות תמימות !!!! לנצמן החליט לראיין
ניצולים ולא להתייחס לחומרים מהשואה עצמה, כך הפך הסרט לאחד הסרטים החשובים
בז'אנר. לנצמן דאג לציין בכל ראיונותיו
שהוא לא סובל את רוב סרטי השואה ובעיקר את רשימת שינדלר.
"שואה"
היא ה"מגנום אופוס" שלו – כשאומרים
קלוד לנצמן אומרים "שואה" המפעל הגדול ביותר של חייו אבל קלוד לנצמן, בן ה87, אינו מרפה. הוא רוצה שנדע, שנזכור ולא נניח לזכרון השואה.
בפסטיבל קאן האחרון
התקיימה הקרנת בכורה לסרטו החדש "אחרון הצדיקים" שלוש שעות ו- 40 דקות.
כל צמרת התרבות הצרפתית גדשה את אולם ההקרנה. בתום ההקרנה אנשים עמדו ארוכות והריעו
לאיש שלא נרתע, שלא מוותר לנו.
להבדיל מיצירתו האפית "שואה" , "אחרון הלא צדיקים" מתמקד באחד. האחד הזה הוא בנימין
מורמלשטיין, שהיה אחרון ראשי מועצת הזקנים במחנה הריכוז טרזיינשטאדט, והיחיד מבין
כל ראשי מועצות הזקנים האלה, בכל מחנות הריכוז, ששרד את השואה. לנצמן
ראיין את מורמלשטיין, אז בן 70, ברומא, שאליה מורמלשטיין היגר, ב-1975. אך לבסוף
החליט לא לכלול את הראיון ב"שואה". כעת הוא בונה סביב דמותו וסיפורו סרט
המתרחש בשני מישורי זמן: הוא כולל את הראיון שלנצמן קיים עם מורמלשטיין ב-1975,
ומתמקד גם בהווה שבו לנצמן מסייר באתרים בהם סיפורו של מורמלשטיין התרחש, ישראל, אוסטריה, פולין, צ'כיה.
במבוא לסרטו החדש כתב
לנצמן כי הגילוי של מורמלשטיין לא חדל לרדוף אותו. "במהלך
השבוע שביליתי איתו, גדלתי לאהוב אותו. הוא לא שיקר הוא היה קשה עם עצמו כמו עם האחרים." אומר לנצמן.
כמו
ב"שואה", לנצמן מנסה לתעד כל פרט בסיפורו של מורמלשטיין, לעתים עד כדי
פדאנטיות. מהסרט עולות שאלות של שיתוף פעולה, החיבור בינו לבין הישרדות, ומקומם
בזיכרון השואה.
הדמות מורכבת, מלאת ניגודים וסתירות, אבל הצופים אינם יכולים לשפוט
אותה בשל אופן הצגתה. האמביוולנטיות הזאת היא חלק מהותי מהמארג האידיאולוגי של
הסרט, שמתמקד בכזב, בשקר, בהטעיה ובהעמדת הפנים שהיו אף הם חלק מהיווצרותו של
הפתרון הסופי.
סיפורו של
מורמלשטיין שהועמד לדין אחרי המלחמה על ידי הצ'כים, הואשם בשיתוף פעולה עם
הנאצים, אך זוכה. הוא גם סיפורו של גטו
טרזיינשדאט, שנבנה לכאורה כגטו שיספק לתושביו חיים טובים, היטלר עצמו הגדיר את
הגטו כ"מתנה לעם היהודי", אך הכל היה כמובן בדיה שכוונה כלפי הצלב האדום
(בסרט נכללים קטעים מסרט שהנאצים צילמו שבו מתוארים החיים הטובים האלה בגטו).
מורמלשטיין היה מודע לשקר, כמובן, אך שיתף עמו פעולה, ועל בסיס הסוגיה הזאת נבנה
סרטו של לנצמן, בין שאר הדברים שהוא מנסה לעשות, כדיון מוסרי קיומי, שמתמקד באירוע
ההיסטורי הקיצוני ביותר שמייצג דיון זה, והוא השואה. במקביל לזה, ואולי גם כתוספת
לזה, הסרט הוא מעין רקוויאם לשואה, זיכרונה והזוכרים אותה, שלנצמן הוא נציגם העיקש
ביותר.
למעריציו של קלוד לנצמן
צפויות כארבע שעות מרתקות.
נורית קידר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה