12 שנים של עבדות - לא לוותר

'12 שנים של עבדות' מתרחש ב- 1841 טרום מלחמת האזרחים האמריקאית.  סלומון, שחור ,משכיל בעל משפחה מצפון אמריקה נחטף על ידי שני לבנים אל הדרום ונמכר כעבד לבעלי מטעים. 12 שנים מתגלגל העבד סלומון עם חבריו העבדים והשפחות מבעל מטעים מרוצץ גולגלות אחד, לבעל מטעים אחר שיורה ומצליף להנאתו בעבדיו והאחר אונס את השפחות להנאתו הסדיסטית. 

סולומון נאבק לא רק כדי להישאר בחיים, אבל כדי לשמור על כבודו. בשנה השנים עשר של האודיסיאה הבלתי אנושית והבלתי נשכחת שלו, פגישה מקרית של סולומון עם איש קנדי המתנגד נחרצות לעבדות משנה את חייו לנצח.

פרויד היה הראשון לגלות לנו על התת מודע. הגילוי היה כי האדם מונע מהתת מודע ששם נמצאים יצריו הקמאיים, הפרימטיביים , מיניים ואגרסיבים, כאשר היצרים האלה יוצאים משליטה האדם פועל להרס וכאוס חורבני. זאת העדות של סלומון וזה מה שנראה על המסך. סצינות אכזריות של מלקות, מעשי אונס ברבריים, הצלפות בשוטים, אין גבולות לטרוף האדם.  
השפה והאלימות  גורמות לך להירתע, אבל האכזריות כאן היא כמו מסרגה שמחליקה בין הצלעות שלך כדי לקבל אותה במקום עמוק.  למקווין לא הייתה שום כוונה להפוך את סרטו לטיול ליברלי מערבי  נושא רגשי אשמה. מה שאנחנו רואים מדבר בעד עצמו. אומה שלמה, הדרום ובצפון כאחד באחיזה של טירוף קהילתי.

משנשאל מקווין על האלימות בסרטו, הוא מתעקש: 'הסרט הזה , בשבילי, יותר מכל דבר אחר , הוא סרט על אהבה. זה נשמע מטורף ונדוש. סולומון מקווה בכל נשמתו לחזור למשפחתו. הוא נבחן דרך אלימות נפשית, דרך אלימות פיזית ובסופו של הדבר הוא נשאר בחיים וממשיך. הסרט הוא על הסיבולת, האהבה וההישרדות'.

'12 שנים של עבדות'  הוא הדיוקן המרשיע ביותר של הדרום שניתן להעלות על הדעת.
הוא צולם בצורה מהפנטת בלואיזיאנה שבה אפילו אמא טבע אינה מסבירה פנים : עצי שלד, עטופים בטחב ספרדי שעומדים על משמר מעל ביצות שמנוניות, הצמחייה העבותה המחניקה של המטעים,חום הקיץ המתיש עולים כמו עשן משדות הכותנה. במרחב הדחוס עד מעבר לאופק קורים דברים נוראיים. 

מילה על השחקנים, בעיקר השחקן הראשי שמשחק את סלומון  Chiwetel Ejiofor  שאין לי מספיק מילים לתאר את משחקו  שנוגע בכל נים ונים לראות ולא להאמין.

Michael Fassbende   שמשחק את בעל המטעים  והעבדים הוא סדיסטי ונתעב מושלם... 
הסרט מבריק. לדעתי '12 שנים של עבדות' רלוונטי לימינו. בעיית אפליית שחורים קיימת בארצות הברית. המורשת של מלחמת האזרחים, נלחמת על ידי הדרום כדי לשמור על עבדות, עדיין נראית לעין. רפובליקאים החליפו דמוקרטים כמפלגה הדומיננטית באזור. בדרום עדיין קיימת ההתנגדות הנחרצת לזכויות הומואים והחיפוש הנרחב לכללים מחמירים יותר לבחירות ,ניסיון מוסווה להחזיר את הגלגל אחורה לזכויות אזרח על ידי דיכוי הצבעת המיעוט , לפחות לא של השחורים .מי שיכחיש שהסלידה מאובמה בקרב חלק מהרפובליקנים של היום משקפת תחושה שנשיא שחור משכיל, בדיוק כמו סלומון ב-1841 פוגע בסדר הנכון של דברים.

נורית קידר