פעם היה חלום כזה לכל מי שחפץ להתעשר,
שניקרא "החלום האמריקאי".
מסתבר שמאה שנים אחר כך החלום הופך להיות חלון של מצלמה שמראה לנו סיוט אמריקאי.
לכאורה, מאוד לא מתודי לסכם סרט בראשית הכתיבה עליו אבל באופן חריג אני מרשה לעצמי להיות אה-מתודית ולסכם את סרטו של מרטין סקורסזה, הזאב מוול סטריט, שמקבל אפס עגול וגדול במבחן בכדל)
בזה שעדיף שלא היו בו נשים בכלל.
מאוד לא אופייני לי לכתוב משהו בסגנון כזה על סרט אבל רמת ה"ביזוי" הנשי בסרט הזה היבטים של מאפיינים ואפיונים כאחד)
עולה על גדותיו).
החשיבות של אתר נשים מבקרות ועצמאיות, בלטה לי במיוחד בעקבות הצפייה בזאב מוול סטריט, סרט שבו הבולטות הגברית זועקת לשמיים, עד שניתן להכריז על הסרט שאינו מתאים לאנשים עם ערכים ופמיניסטיות. רדידות בקילומטר רץ של סטילס מחשבתי-
זה מה שהסרט מותיר אחריו בתיבת הפנדורה של הנשמה.
נשים שהן גוף ולא מעבר לזה.
הסרט שמספר את סיפורו של ג'ורדן ששאף להתעשר והצליח להפוך לברוקר מצליח ובהמשך אחד האנשים העשירים בעולם,
חושף את הצד הפחות יפה של וול סטריט ושל האנושות.
הסרט נפתח בחלום שהתגשם-
כל ההישגים החומריים שאדם יכול להעלות בדעתו בתוך ארמון מעוצב. בין חפצי היוקרה,
חפץ נוסף: אישה.
אשתו של ג'ורדן שמסתבר בהמשך שזו בכלל אשתו השנייה).
בלונדינית יפיפייה ו...אם היא כבר נראית ככה בואו נשאיר אותה רק עם תחתונים וחזייה בסטנדרט מינימלי
(חושב לעצמו כנראה הבמאי).
אבל כל זה רק להקת חימום לחפצים אממ, סליחה גופות נשים ערומות שסתם בלי נימוק מיוחד נחשף אליהן בהמשך
(בעצם יש נימוק הגברים צריכים
"לחפצן"
אותן.
בהיעדר ברוקריות בולטות ומעוררות השראה בזירה,
הסרט בעצם אומר לנו שבעסקים נשים גרועות.
בלחשוב כנראה גם כן.
אבל במופעי סטרפטיז?
בזנות? בלהיות מאהבות-
זה כנראה ייעודן של נשים בעולם.
האופן המגעיל הזה שבו מוצג הערום הנשי והאופן הבלתי מרוסן של הייחום הגברי בסרט-
יוצר אינסוף מצבים בהם נשים מוצגות כאובייקט-
הגברים שולחים ידיים לציצים שלהן בכל הזדמנות והן לא מפסיקות למצוץ להם ולענטז.
הנשים המרכזיות בסרט הן אשתו הראשונה של ג'ורדן טריסה- אבל מה לעשות שהיא אישה שמהר מאוד כשג'ורדן מתעשר הופכת להיות רגילה מידי והוא מוצא את עצמו בוגד בה. כשהיא תופסת אותו ו"זורקת" אותו הוא מתאבל על כך בדיוק שלושה ימים.
מאותו רגע היא גם נעלמת מחייו ומהסרט.
בדיחות הקרש שרצות בסרט מספרות לנו שכל הגברים נשואים למכוערות ושלהיות נשוי זה עונש.
יש גם סתם בדיחות במסיבות הוללות על חשבונן של הנשים-
10,000 דולר יינתנו לעובדת שתגלח את ראשה וזונות מסתבר יש בכמה דרגות.
את גוף האישה אפשר לסובב כמו חפץ ואפשר גם לחפצן אותו בשניים.
כשהכסף, הסמים והסקס במרכז השובע החומרי עלול לגלוש מהפריים ולייצר ריקבון.
האישה המרכזית השנייה היא נעמי-
יפיפיה בלונדינית מהדגם המקורי של ברבי שהופכת להיות אשתו השניה של ג'ורדן. הקריירה שלה מסתכמת ב...לעצב לבני נשים כמובן.
אישה נוספת בתפקיד זעיר מיימדים,
היא ברוקרית העונה לשם "קים"- ג'ורדן פונה אליה במהלך נאום ומספר את סיפורה המרגש:
אם חד הורית ודלת אמצעים שאלמלא הוא (הגבר המושיע) לא הייתה מגיעה למעמדה כברוקרית מצליחה.
הסרט דל באמת האמנותית שלו ואם הוא שואף להיות שיקוף ריאליסטי אני מציעה לנשים להפוך להיות ברוקריות ומהר-
להציל את וול סטריט מהטמטום הגברי האלים הזה.
כמי שרואה הרבה סרטים אני משתדלת לבחון את האומנות הקולנועית ב"כובד ראש" מיקרוסקופית. אלימות בסרט ראויה בעיני אם יש לה נימוק.
בהיעדר נימוק לא יעזרו תכסיסים.
גם אם הקהל מתמגנט למסך כשיש בו סקס, סקס ועוד סקס ותשמעו לינשופה על עץ עתיק כל המתמגנטים סובלים ממחסור במין ופחדנות.
תעוזה היא לא מול המסך היא בחיים האמיתיים...
בקיצור תמשיכו לממן את הוליווד.
בסרט אין כמעט שיחות עומק.
בשיחה של ג'ורדן עם אביו זה מהר מאוד גולש לסקס,
סקס ועוד סקס ברמת הפרווה הנשית באזור הערווה.
שיח רדוד חסר כל עומק ומבזה.
בסרט אין נאמנות משום סוג. יש חוזק גשמי שמכסה על הרדידות הפנימית.
כל סוגי הסמים וההזיות.
כל מנעמי החיים.
מסיבות הוללות וסקס בבית,
במטוס, ביאכטה ואיפה שרק אפשר.
המון בחורות בביקיני.
המון זונות. אפילו אחת סדיסטית.
המון ערום נשי מלא ומיותר.
אישה נוספת היא דודה אמה האנגליה אבל גם היא על אף היותה מסקרנת נופלת ברשת הרדידות שהסרט לא מצליח להיחלץ ממנו ואולי זה אפילו חלק מהאמירה שלו.
בהמשך ככל שהסיפור והגיבור יסתבכו ניראה איך ג'ורדן מכה את אשתו,
מנסה לחטוף את הבת שלו ומגלה תסמיני נרקומניות קשים.
בקיצור סרט שהוא כלום למעט שלוש שעות שעשויות להסעיר את מי שמשעמם לו בחייו או בחיי המין שלו וכל זה על חשבון הנשים
שה-"עמלות" של התוצר הסופי הוא גופן
מרלין וניג
ולסיכום :
בכדל : 0
כוכבים: 2 בגלל המשחק המצוין של לאונרדו דה קפריו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה