יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

מנצ'סטר ליד הים

כדי לצפות ב"מנצ'סטר ליד הים" צריך להצטייד בארגז פופקורן ובכמה ליטרים של נוזל ממותק לגיבוי. כי "מנצ'סטר ליד הים" הוא סרט ארוך יחסית, וזה אולי הדבר היחיד שניתן להגיד לרעתו, שכן מדובר בדרמה אמריקאית יפהפיה שמפתיעה בנקיונה הויזואלי, ודוקא הקצב המדוד שלה מאפשר לך לרדת לעומק הרגשי והפסיכולוגי של הדמויות ולצאת איתן למסע מייסר אל עברן.

אבינו

לפני הכל, חשוב לומר שהסרט ״אבינו״ של מני יעיש, שזכה בשני פרסי אופיר, הוא סרט שכיף לצפות בו, ורק זה שווה כוכב. דבר שני, חשוב לומר שמדובר בסרט פעולה, ואתן צריכות להכין את עצמכן שאתן מגיעות לסרט כזה. הקהל שהיה איתנו באולם השתומם מחלק מהסצנות האלימות, והנאתו מהסרט נפגעה (ואני יודעת את זה כי הדעות על הסרט שותפו בזמן האמת, הידד). אבל גם מי שלא נהנית מסרטי אקשן אמריקאים בדרך-כלל, תוכל להתחבר לתפאורה הישראלית וגם לעלילה, בימוי, צילום ומשחק הנהדרים שמפיקים שעה ו-45 דקות של הנאה. במיוחד אם, כמוני, אתן לא מעוניינות לצפות בשום דבר אמריקאי כרגע.

לעבור את הקיר

תארו לכן שאתן באות לקולנוע, נכנסות באיחור שהוא מעבר לאופנתי, מתיישבות במקומות שנשארו ופתאום מופיע לכן מול העיניים שיר חסידי, אבל לא סתם שיר, שיר שהוא "אשרי העם". ותארו לכן שהתחתנתן עם אחד שממש ממש לא מחבב את זה, ואתן לא יושבות לידו כדי ללחוץ לו את היד ולהגיד- אל תדאג זה יהיה סרט טוב, זה לא יהיה דוסי על, אנחנו נהנה.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2016

פעם היתה ילדה

כל מני סיבות מנעו ממני לראות את הסרט "פעם היתה ילדה" של נטלי קפלן בשנה שהוא נעשה, 2015. לשמחתי, בגלל השיטות המוזרות שאין לי מושג בהם של הפצת סרטים בישראל, ההפצה שלו מתרחשת רק עכשיו ולכן הצלחתי לראות אותו ולרוץ ולספר לכן את הפרטים. 
"פעם היתה ילדה" היה אחד הסרטים שסיקרנו אותי בזמנו, גם כי זה סרט ראשון וגם כי לא ידעתי עליו שום דבר לפני.

המפגש

את הביקורת הזו אני מעוניינת להתחיל מהסוף. חשבתי ש"המפגש" הוא סרט גרוע. מספר פעמים צחקתי בקול רם במקומות שבהם לא היה צריך לצחוק (ואני לא היחידה). הוא מופרך לחלוטין, וכמעט שום דבר בו לא עובד – למרות שלא השתעממתי לרגע. אפשר לדבר שעות על ניתוח פוליטי של הסרט ועל הפחד של האמריקאים מזרים, אבל בכל זאת בחרתי להתחיל מהסוף כי אני רוצה לדבר דווקא על הדבר היחיד שעובד בסרט – וזה, למרבה ההפתעה, הצד הפמיניסטי.