יום ראשון, 18 בדצמבר 2016

הממלכה המופלאה של פאפא אלייב

אני אוהבת מוזיקה צוענית, מה לעשות? נתקעתי בטרנד הזה בתחילת שנות ה-2000 ומאז זה נשאר. לא זז. לשמחתי,  "פאפא" אלייב ומשפחתו מנגנים בדיוק את המוזיקה שאני אוהבת, שממלאת את "הממלכה המופלאה של פאפא אלייב" מההתחלה ועד הסוף. למעשה ממליצה לכן, כבר עכשיו ללחוץ פליי על משהו שלהם ביוטיוב, ואז להמשיך לקרוא את הביקורת הזאת.

"פאפא" אלייב הגיע לישראל מטג'יקיסטאן עם כל משפחתו, והם עכשיו מתגוררים בראשון לציון – כמעט כולם באותו הבית. אשתו, בניו, בנותיו, נכדיו, נכדותיו – כולל תרנגול. משפחת אלייב היא משפחה מוכשרת במיוחד, ומופיעה בעולם כולו עם המוזיקה שלה – סבא, בנים, נכדים ואפילו נכדה אחת, אביבה, שמנגנת בכינור. גרמניה, רוסיה, ארצות הברית – איפה הם לא היו? המוזיקה שלהם מרקידה לבבות ואנשים על פני הגלובוס. ואיך לא, בעצם? סבא אלייב התחיל לנגן בגיל צעיר ממש, ומאז כל המשפחה רק לומדת לנגן, ולא מפסיקה לרגע. אבל "פאפא" אלייב כבר בן שמונים, והתא המשפחתי מתחיל להתפורר לו בין הידיים, בעיקר בגלל שכפי שאמר אליל הנערות ג'סטין טרודו, שהא במקרה ראש הממשלה של קנדה – "אנחנו ב-2015".
כי אחד הדברים היפים בסרט הוא ההתנגשות המטורפת בין מה שאנחנו מכירות כזכויות בסיסיות, לבין מה שפאפא אלייב מכיר כפטריארכיה. ראש המשפחה אלייב מתכחש לכישרון של בתו הבכורה, אדה, שהיא במקרה גם אם יחידנית לצביקה, בחור צעיר ומוכשר כשד. הסבא לא מוכן שבתו תנגן בפומבי, ובגלל שפטריארכיה היא לא רק נגד נשים אלא פוגעת גם בגברים, הוא לא מוכן לתת לבניו ונכדיו מעט אוויר לנשימה, ואפשרות להחליט על צעדיהם ועל הדרך בה תפעל הלהקה. בעוד בנו של אלו, אריאל, ובתו אדה, מוכנים לקבל את הגזירה, הדור הבא – אמיר, צביקה ואביבה, מורדים. אמיר חוזר בתשובה ולא מוכן לנגן בשבת, צביקה מקים להקה משלו ומשתף בה את אמא שלו, ואביבה – היא מנגנת בכינור בכל העולם.

המתח הזה בונה את הסרט, בעיקר בגלל שנועם פנחס וטל ברדה (הבמאים), לא נותנים לנו לרחם על "פאפא", וכן מאפשרים מבט ביקורתי מאד כלפיו. בתוך המבט הזה, מערכת היחסים בין צביקה לאמו אדה בולטת החוצה כמופת של אהבה משפחתית המשולבת לא רק באהבה בין בני אדם, אלא גם בהכרה בכשרון וברצון עז לפרוץ החוצה מבעד למחסומים. זוהי משימה לא קלה, כיוון שמה שנבנה במשך שנים, מאד קשה לפרק. אבל אדה היא לא אחת שתכנע, אם היא נאמה מול אביה ביום הולדתו מול כולם, היא יכולה גם לנגן מולו בלהקה החדשה של בנה.
וגם כאן, במערכת היחסי המדהימה בין האמא לבן, המימד הביקורתי לא נעלם. מכיוון שצביקה אומר בפה מלא – אני רוצה לשלוט. וכשהוא מביא את אמו ללהקה אנחנו מבינות שכנראה שאדה לעולם תהיה תחת שליטה, אם לא של אביה, אז אולי של בנה. ואולי לא? אולי הישועה שלה תגיעה דרך הבן שלה, הלוואי. אבל כשאנחנו רואות את כל הנשים יושבות בבית אלייב, משחקות קלפים וצוחקות, בשעה שכל הגברים נמצאים בסיבוב הופעות באירופה, אנחנו מבינות מתי יגיע השחרור האמיתי. ולמרות מה שמוכרים לנו כל השנים – זה לא יגיע דרך האומנות.
"הממלכה המופלאה של פאפא אלייב" של טל ברדה ונועם פנחס הוא סרט טוב כי בתוך כל המימדים הכיפיים שלו, ויש המון כאלה, הוא לא שוכח לרגע להיות ביקורתי, והביקורת שלו נכונה כל כך ונכנסת ללב. הוא סרט טוב כי אחריו בא לי לשמוע עוד ועוד מוזיקה, ולראות את הסרט פעם נוספת כמעט מיד, מה שלא קורה לי הרבה. אז נכון, הוא לא סרט מושלם, אבל מי מאיתנו כן?  "פאפא" אלייב בטוח לא.
ליאור אלפנט
ולסיכום :
ארבע וחצי כוכבים.

           

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה