בגרות

 מדי פעם אני נתקלת בסרט שמלווה במפגש עם במאי/ת, ששווה להישאר בו למפגש. כזה היה המפגש עם כריסטיאן מונג'יו, הבמאי של "בגרות" (ושל הסרט "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" המופתי). אחרי שזכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן (ולדעתי בצדק), הוא הגיע לישראל לפסטיבל ערבה, ונשאר לעשות מפגש קטן בתל אביב. איכשהו, במפגש הזה, כל השאלות שנשאלו (כמעט), היו לעניין, וכל התשובות שלו באמת הובילו לידע נוסף. בתור מי שנמצאת הרבה במפגשים מסוג זה, מדובר במאורע נדיר, שרק גרם לי להעריך עוד יותר את הסרט.

"בגרות" (הכוונה בשם בצרפתית לבחינת הבגרות, אבל כמובן שיש עוד המון מובנים), עוסק ברומיאו (אדריאן טיטאני), רופא מכובד שכל רצונו הוא שביתו אליזה (מריה ויקטוריה דראגוס) תזכה בעתיד טוב יותר מחוץ לרומניה. כדי להגיע לשם, אליזה צריכה לעבור את הבחינות בהצלחה. יום לפני הבחינה אליזה מותקפת ליד בית הספר, תקיפה שהיא ספק מינית (לטענתה לא, אבל אנחנו לא יודעות את זה באמת), שגוררת השלכות קשות מצד המשפחה כולה. רומיאו מנסה לגרום לכך שאליזה תעבור את הבחינה בכל מקרה, גם באמצעים שאינם בדיוק כשרים. 

התקיפה שעוברת אליזה משנה למעשה לא רק את מהלך העיניינים לגביה, אלא משנה את עולמם של אלו הקשורים אליה. 

"בגרות" הוא סרט מעולה. מונג'יו יוצר עולם שמשתנה לחלוטין בעקבות תקיפה, ומראה לנו את ההשלכות של תקיפות כאלו לא רק על הקורבן, אלא על כל הסביבה שלו. אם בהתחלה חשוב לרומיאו להדגיש כי לא מדובר בתקיפה מינית (היא לא נאנסה, הוא צועק), לאחר מכן אנחנו מבינות שכל תקיפה שהיא היא טראומתית, והסרט לא מנסה לרגע אחד אפילו להתעלם מכך. להיפך, "בגרות" מראה לנו התדרדרות מוסרית כוללת של כל הסובבים את אליזה, או יותר נכון, כל הגברים הסובבים אותה. אביה, השוטרים, הרופאים, הבוחנים, בן הזוג. רומיאו מסתובב ממקום למקום ומנסה להקל על חייה של אליזה, ולאורך הדרך מספק לה הוראות כיצד להתנהג. כשהוא לא עושה זאת, השוטרים עושים זאת, וכשהם לא, הרופאים, וכן הלאה. אליזה למעשה מוקפת בגברים שמסבירים לה מה לעשות, וההסברים שלהם, ביחד עם התקיפה, בסופו של דבר ישפיעו על חייה לרעה. "בגרות" מצליח להקביל בין התקיפה לבין הסביבה בה אליזה חיה, ולהראות כיצד האלימות משתרשרת הלאה, דרך הגברים.

דרך הגברים, מכיוון שהיחידות שנדמה שנשארו חסינות בדרך כלשהי לעולם הזה הן הנשים. אשתו של רומיאו, שנדמה שאינה במצב טוב נפשית, מגרשת אותו סוף סוף מהבית בעקבות הרומן הארוך שהוא מנהל, ומביעה לאורך הדרך את מורת רוחה מהפתרונות שהוא מציע לבתם. היא ואליזה מתחבקות הרבה לאורך הסרט, ונדמה שמערכת היחסים ביניהן היא אולי היציבה ביותר מכולם, ובוודאי החמה ביותר. גם המאהבת של רומיאו – למרות שמנהלת רומן עם גבר נשוי – מצליחה לשמור על עצמה מחוץ למעגל, תוך הגנה על בנה, שנדמה שכבר נפל גם הוא אל תוך המציאות האלימה בה הוא חי.

"בגרות" הוא דרמה ריאלסטית, שבה כל סצינה היא שוט, וכל שוט הוא עולם ומלואו. מונג'יו מייצר עולם קולנועי שמראה לנו הדרדרות של מדינה שלמה שלא מצליחה לחזור לעצמה, דרך סיפור על תקיפה שמזעזעת את עולמה של משפחה אחת. המטאפורה הזו פועלת, כמו הצילום והבימוי, בשכבות רבות, שאם אמשיך לספר עליהן כאן לא אוכל להימנע מספויילרים. זה סרט על בחירות ועל המשמעות של בחירה, וגם על מקריות, וכיצד היא משפיעה על הבחירות שאנו עושות או לא. זה סרט על מוסר ואלימות אבל גם על אהבה ומשפחה, וחשוב לא פחות – גם הבמאי ממש נחמד והיה כיף לפגוש אותו, מה שנותן עוד יותר סיבות לפרגן לסרט עצמו. לכו לראות.

ליאור אלפנט

ולסיכום :

ארבעה כוכבים

עובר בכדל