בורג

לא בכדי נקרא סרטה החדש של שירה גפן "בורג", מלבד העובדה הפשטנית  - אחת מגיבורותיו עובדת במפעל ליצור רהיטים ואמונה על הברגים. זהו סרט העוסק בחיבור הגס והקר של שני עצמים פרטיים, עצמאים, העומדים כל אחד בפני עצמו מלבד התפר הקשוח שמחבר ביניהם וגם יוצר קרע – מדינתם. "בורג" הספיק לככב בקאן 2014, לזכות בשני פרסים בפסטיבל ירושלים האחרון ולהתמודד על שתי קטגוריות בפרסי אופיר. כעת הוא מגיע לאקרנים טעון ורלוונטי מתמיד אחרי המלחמה ההיא ולפני המלחמה הבאה.

זהו סיפורן של שתי נשים, האחת ישראלית (שרה אדלר), אמנית פמיניסטית ידועה שנהנית לחקור ולהגדיר מחדש את גבולותיה, השנייה פלסטינית (סמירה סריה הנפלאה) עם אותה התכונה בדיוק, אך גם בודדה. הבורג במיטתה של האמנית מיכל קיים נופל, ובכך מתיר את הקשר העקיף שלה  לאדין, ושולח אותה למסע חיפוש. במהלכו היא גם מתחילה לאבד את הזכרון ואת הטעם בחייה הלא שגרתיים, עד שהיא מגיעה למחסום, נקודת המפגש בה מחליפות שתי הנשים הללו זהויות, איך לא, בגלל טעות אנוש של חייל צה"ל. מכאן ואילך נוטש הסרט את גבולות התסריט הפורמליים והופך למעין זרם תודעה משובש ועמוס דימויים שהזכיר לכותבת שורות אלו לא אחת את "מנועים קדושים" של לאוס קראקס. אבל בעוד סרט זה מתחיל במסע המטורלל מהשניה הראשונה שלו, "בורג" נפתח כרגיל ורק בחצי השעה האחרונה הופך לוידאו ארט מהיר וקופצני, עובדה שיתכן ותקשה על לא מעט מהצופים מלעקוב אחריו.  שרה אדלר נהדרת כהרגלה במשחק מעודן ומאופק וסמירה סריה היא תגלית של ממש, עם מימיקה שיכולה להעביר לשחקנים ותיקים יותר שיעור מאלף באמינות. גולת הכותרת היא הצילום המרהיב של זיו ברקוביץ' ("לא בתל אביב", "סופעולם"), עוצר נשימה ומפליא בשוטים שמתרכזים בנקודות מבט שונות. באותה נשימה כדאי להזכיר גם את המעצב האמנותי ערד שאואט שתרם גם הוא לאווירה הויזואלית המיוחדת של הסרט ואת העריכה המשובחת של נילי פלר.

ובכל זאת, החיבור ל"בורג" אובד בשלב מסוים. אפשר לבחור בנטישתו לטובת הרהורים על התוכן והדימויים העמוסים שהוא מציג ומסמן, ואפשר שלא להסכים עם הבחירה הזו של הבמאית וכך לתהות האם לא מדובר בסרט מפוספס שנסיונו המאומץ לעסוק בשאלות רבות כל כך – לאומנות, זהות, נשיות – קורס תחת עומס חלקיו המסומנים.

באשר תהיה בחירתכם, לא תוכלו להתעלם מהיצירה הזו של גפן, גם אם היא תרגיז ותקשה עליכם. למרות המבנה הלא קוהרנטי שלו, "בורג" הוא יצירה אמיצה שמתעקשת לטעון את הצופה במשמעויות הנוספות של חייו, ומכריחה אותו לחשוב, בהחלט לא רק כזו המספקת בידור טוב. האם מחיר האינטלקט חשוב לאמנות יותר מהנאה ובידור? על כך ניתן להתווכח. ובכל זאת, העניין והבחירות האמנותיות ב"בורג"  שוות את המאמץ.
מור קומפני

ולסיכום :
בכדל 3 מתוך 3

כוכבים 4