סרטו הראשון של אמיר
י. וולף, "ציפורי חול", משלב כמה מהנושאים שאני אוהבת במיוחד. הראשון,
שואה. טוב, הפעם מדובר בניצולי שואה ולא בשואה עצמה, אבל גם זה משהו. השני, נשים.
נשים הן הגיבורות של הסיפור, הן מונעות ומניעות את העלילה והן הנושא העיקרי שלה,
גם אם נדמה שהגיבור הראשי הוא דווקא גבר. השלישי – סיפור מתח, ועל כך ארחיב כעת.
אנחנו המבקרות מתחייבות לצפות בסרטים, לנתח אותם, לכתוב עליהם, לדון בהם, לחיות אותם, לאהוב או לשנוא אותם. כל זאת נעשה בעיני אישה למה ? נורא פשוט, כי אנחנו נשים שאוהבות ונושמות קולנוע.
יום שלישי, 15 במרץ 2016
יום ראשון, 6 במרץ 2016
גרימסבי
לפעמים אני רואה
סרטים ואני אומרת,וואו, זה ממש לא נעשה בשבילי הסרט הזה. ואני לא מדברת על סרטי אימה
שכבר שנים אני לא רואה כי הם עושים לי סיוטים, או על סרטי ילדים שברור לי שנעשו
לשכבות גיל צעירות יותר, או כל מני ז'אנרים אחרים. אלא על סרטי מיינסטרים,
שמכוונים להגיע לכמה שיותר קהל, שאני הולכת לראות כי למה לא בעצם? אז זהו, שלא.
הירשם ל-
רשומות (Atom)