הסרט פנתר לבן של דני
רייספלד, הוא בכלל על פנתרה שחורה. יסמין (מיטל גל) בחורה כובשת לב (ושחקנית
מעולה) שמצליחה לגעת לא רק בסשה, מתאגרף עם חלומות אלא גם בי, מתאגרפת יומיומית
מול השגרה.
אנחנו המבקרות מתחייבות לצפות בסרטים, לנתח אותם, לכתוב עליהם, לדון בהם, לחיות אותם, לאהוב או לשנוא אותם. כל זאת נעשה בעיני אישה למה ? נורא פשוט, כי אנחנו נשים שאוהבות ונושמות קולנוע.
יום חמישי, 28 בנובמבר 2013
יום ראשון, 24 בנובמבר 2013
שרקייה - מהקור הירושלמי לאבק המדבר
שני חטיפי אגוזי
שלמים חיסלתי במהלך הצפייה ב"שרקייה" סרטו של עמי לבנה. הסיבה למתקפת
האגוזי בכמעט עשר בלילה נעוצה ברגשי האשמה על המציאות העגומה שהסרט מספר לנו.
באולם כמעט ריק, בסינמטק הירושלמי, נשמעו הרבה רשרושי עטיפה ונרשמו הרבה תזוזות.
ככה זה כשאני מתעצבנת. רגע, בעצם זה מה שסרט טוב אמור לעשות לנו, לא?
יום חמישי, 21 בנובמבר 2013
שחקי שחקי
הלכתי אל "משחקי הרעב – התלקחות" עם אפס ציפיות.
את
הסרט הראשון ממש לא אהבתי, וזאת בלשון המעטה, והייתי בטוחה שאני הולכת לראות עוד
אחד בדיוק כזה. אז זהו, שלא.
יום רביעי, 20 בנובמבר 2013
יצירת אומנות או וואקום ?
רק כשסיימתי לצפות
בסרט "כח המשיכה" של הבמאי
אלפונסו קווארו הבנתי שחוויתי לידה.
יום שני, 18 בנובמבר 2013
וואג'דה - מה הקשר בין רכיבה על אופנים לאיבוד הבתולים?
וואג'דה סרטה של הייפה אל מנצור, מתוצרת הרב הסעודית הוא קולנוע אחר. אתנוגראפי.
לראשונה
סרט שנותן לנו הצצה כמעט נטורליסטית לסיפור פשוט שמתרחש בחברה הסעודית הסגורה.
וואג'דה
היא ילדה דעתנית ושובבה על סף גיל ההתבגרות שמאוהבת בעבדאללה ילד בן גילה וחולמת
על אופניים
הירשם ל-
רשומות (Atom)