משנה לשנה נעשה לי
קשה יותר לראות את סרטיו של וודי אלן. חייו הפרטיים מתערבבים לי עוד ועוד עם
האומנות שלו, ולפעמים נדמה לי כי הסיבה היחידה שאני רואה את הסרטים שלו היא אותה סיבה שבגללה אני עדיין רואה סרטים של פולנסקי, שומעת לעיתים זוהר ארגוב, טאטו להקה מופלאה
בעיני, אני קוראת "הארץ", וכל היומיום שלנו משולב עם עברייני מין
שחלקם אפילו הוכחה אשמתם, אני חושבת שזה יהיה פשוט צבוע לא ללכת לראות סרט של
וודי אלן בגלל שהוא התחתן עם בתו החורגת ובתו השנייה האשימה אותו בהתעללות מינית. וגם, בכל זאת,
מדובר ביוצר שעשה את "הרומן של עם אנני", ואת "שושנת קהיר
הסגולה". אין מצב שאני לא אראה את הסרט הבא שלו, פשוט אין מצב.
אנחנו המבקרות מתחייבות לצפות בסרטים, לנתח אותם, לכתוב עליהם, לדון בהם, לחיות אותם, לאהוב או לשנוא אותם. כל זאת נעשה בעיני אישה למה ? נורא פשוט, כי אנחנו נשים שאוהבות ונושמות קולנוע.
יום חמישי, 31 ביולי 2014
יום ראשון, 20 ביולי 2014
סקס טייפ
קמרון דיאז היא וטראנית בתחום הקומדיה הכל-אמריקנית שוברת הקופות עוד
מימי "משתגעים על מרי" שם התגלתה במלוא הבלונד והיכולות הקומיות
המפותחות (שקיימות בהחלט, בלי צחוק). נראה שבסרט "סקס טייפ" עומדת דיאז
בפתחה של תקופה חדשה. היא אינה עוד הרווקה הנחשקת, כעת היא אנני, אמא לשני ילדים,
נשואה מזה עשור לג'יי (בגילומו של ג'ייסון סיגל) כותבת בלוג על אימהות ומנהלת משק
בית אמריקאי פרוורי טיפוסי. היכן היא, אותה קמרון דיאז לוהטת החמוקיים ולבנת השיניים אתם שואלים?
היא עדיין כאן אבל כעת, משעמם לה נורא.
יום חמישי, 17 ביולי 2014
הרופא הגרמני
מי שמכירה אותי יודעת
שאני מאד מתעניינת בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה (מתעניינת זו מילה עדינה, יש לי
אובססיה חמורה זו דרך טובה יותר להגדיר את זה), ולכן מאד שמחתי שסוף סוף הגיע
לארצנו סרטה של לוסיה פאוזנו – הרופא הגרמני. אני לא מפחדת מספויילרים כיוון
שבתקציר הסרט עצמו כתוב מי הוא אותו רופא, ולכן – אם אתן לא רוצות לדעת, אל תקראו
הלאה, אבל אם לא אכפת לכן, אני אשמח אם תמשיכו.
יום שבת, 5 ביולי 2014
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם
אפתח בוידוי – אני כמעט ולא קוראת פיקשן. הספרייה שלי בבית מורכבת
בעיקר מספרי עיון, וממש ממש קשה לי להתרכז ברומנים כאלו ואחרים. כל אחת ומה שעושה
לה את זה, אני משערת.
אבל את "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", כן
קראתי. קראתי כי מישהי אמרה לי שהיא נקרעה מצחוק
בקול רם בקריאה, ובאותו זמן היה
לי חסר מאד ספרים כאלו. אז קראתי. ונקרעתי מצחוק גם. וגם בתחילת
הסרט צחקתי, אבל
זה כבר לביקורת.
יום רביעי, 2 ביולי 2014
אשמת הכוכבים
כשאני חושבת על כך שבימנו
המקורות התרבותיים של הנוער בנושא המורכב של
אהבה שייכים כמעט בלעדית לאינטרנט, לטלוויזיה ולקולנוע, אני מבינה שכנראה שנערה
ממוצעת רואה אהבה כהיכנעות לערפד, מלחמה במשחקי הרעב, ריקודים חושניים או סתם
מיניות לא מוסברות של כוכבות משובטות ואז מגיע "אשמת הכוכבים".
הירשם ל-
רשומות (Atom)