אני אוהבת את המלה
ארטיסט. היא מגלמת בתוכה גם את המלה אמנות וגם את המלה ערמומיות. חלקנו כיוצרי
קולנוע נמנים עם ההגדרה הזו. כי התפיסה שלנו מפרקת ומעצבת מחדש את המודל, האובייקט
והנוף על פי תדפיסי ההשראה של תודעתנו באופן ערמומי (מתוחכם). חותמות אלו הם
תבליטים שמתגבשים מתוך התרבות והחינוך שרכשנו ומתורגמים לפרשנות מהזווית בה
התמקמנו. לכן יש בי חלק שאוהב יצירה שהיא לא קוהרנטית בשפה. יצירה שמנסה גבולות
ומנסה להגיד ולדבר בגלויות תודעתיות. כשהייתי קטנה אהבתי לקבל גלויות מאוסטרליה
יבשת הולדתי וסתם מחברות שביקרו ברחבי תבל. יש באופן ההתקבלות של תמונה עם רישום
אישי מאחוריו משהו שמותיר קסם גם אם לא תמיד זה מסתדר עם הדמיון.
אנחנו המבקרות מתחייבות לצפות בסרטים, לנתח אותם, לכתוב עליהם, לדון בהם, לחיות אותם, לאהוב או לשנוא אותם. כל זאת נעשה בעיני אישה למה ? נורא פשוט, כי אנחנו נשים שאוהבות ונושמות קולנוע.
יום שלישי, 31 בדצמבר 2013
יום שבת, 28 בדצמבר 2013
אוגוסט: מחוז אוסייגן - סיר לחץ משפחתי
הפוסטר של הסרט החדש "אוגוסט: מחוז אוסייגן" (מכאן והלאה
יכונה אוגוסט) הבטיח גדולות ונצורות. מריל סטריפ בתפקיד הראשי, ג'וליה רוברטס,
יואן מקגרגור, ג'ולייט לואיס ועוד רבים וטובים. אני לתומי ציפיתי לסרט הוליודי
משפחתי ונוגע לב, מריל סטריפ הציתה בי געגועים לג'ולי וג'וליה שצפיתי בו לא מזמן
בשנית, ג'וליה רוברטס בתפקיד משפחתי הבטיחה לי שילוב של מיסטיק פיצה ואישה
יפה...אפילו טרחתי להזהיר את החבר שלי שזה עלול להיות "סרט בנות". אז זהו שלא.
יום ראשון, 22 בדצמבר 2013
ה"מנדלה" האמיתי או שמא נאמר האמיתית
מנדלה, עונה לכל חוקי
הז'אנר של אפוס קולנועי גדול מהחיים, וככזה הוא שיעור היסטוריה ארוך ולעיתים מייגע.
אבל כמו בחיים עצמם, גם פה מגיעה דמותה המרהיבה של וויני מנדלה ומצילה את המצב. זה
לא דבר ברור מאליו לסרט אפי שכזה, לספר את האמת גם בנושא כואב ומודחק יותר, כמו
הנשים בחייו של נלסון היקר.
יום רביעי, 18 בדצמבר 2013
הכל אבוד, גבריות מושלמת ?
בסרט "הכל אבוד" בבימויו של ג'יי.סי צ'נדור יש אפס יבשה. אפס דיאלוג. אפס דינמיקה בין
דמויות.
דמות אחת, האם היא האמת הגדולה מכולן? אדם אחד לבד? מלבד דמות אחת, יש מספר אינסופי של פעולות.
פעולה אחר פעולה אחר פעולה. "הכל אבוד" מנסה
ליצור תת ז'אנר חדש בעולם הקולנוע. היבריד הוליוודי בין סרט אקשן, סרט אילם וסרט
דוקו. אפתח ואומר שאני לא השתכנעתי.
יום שלישי, 17 בדצמבר 2013
ההוביט - כמה תפילות ביער רווי הזיות
את שאלות המציאות מול
הפנטזיה אני לא מפסיקה לשאול את עצמי. זה חלק מהריטואל הקבוע של בדיקת הגבולות
שלי, כמי שגדלה על ברכי הפנטזיה למציאות בה כולם דורשים באופן תמוה
"רצינות".
דיברנו מספיק - שלומית אורן אורחת ב"מבקרות"
במסיבת קוקטייל, שנערכה בגן, נפגשת איווה (ג'וליה
דרייפוס) באקראי באלברט (ג'יימס גנדולפיני) מה שמוציא משניהם היגד 'אנטי רומנטי'
'שאין אפילו אחד בקוקטייל, שהוא אטרקטיבי'. לפי הגיון השמור לקומדיות רומנטיות
היגד זה מהווה אטרקציה, שתביא אותם בהמשך לנהל רומן.
יום חמישי, 12 בדצמבר 2013
פרנסיס הא, החיים הם לא שחור ולבן
יש סרטים שגורמים לך
להרגיש טוב, יש סרטים שגורמים לך להרגיש כלום, יש סרטים שגורמים לך להרגיש רע –
ויש סרטים כמו "פרנסיס הא", שגורמים לי להרגיש את עצמי. שזה טוב. וזה
רע.
זה טוב כי אין דבר טוב יותר בעיני מלהצליח להזדהות עם דמות, וזה רע, כי אני
מבלה את רוב הסרט בלחשוב מה אני היתי עושה במקרה כזה, או מה עם החיים שלי, ואז רוב
הפעמים אני פשוט נכנסת לדיכאון ומפספסת דברים מהסרט כי אני חושבת על הסשן הבא
אצל הפסיכולוגית שלי.
יום שני, 9 בדצמבר 2013
שש שאלות על שש פעמים
חיפשנו השראה ליוצרות הקולנוע שבתוכנו וגם לפרגן לתסריטאית מבריקה, אז שלחנו לרונה סגל, תסריטאית 'שש פעמים' שש שאלות, אלו התשובות שלה.
יום רביעי, 4 בדצמבר 2013
שש פעמים, תלכו תראו שאני לא אשאר לבד
במהלך היומיים האחרונים אני מנסה, ללא הצלחה רבה, לפרום את הקשרים
שנטוו לי בבטן, לפרוט אותם למלים. בניגוד לגילי (סיון לוי), גיבורת סרטם של יונתן
גורפינקל (במאי) ורונה סגל (תסריטאית) אשר המלים מחליקות מפיה "בקלות"
של אסמס, מרפדות את מציאות חייה, אני לא מצליחה להתבטא. אם המחשבה מייצרת מילה, המילים
של גילי, מייצרות מציאות. מציאות שקשה לי לייצר, או להשלים איתה, ולו רק לרגע.
יום ראשון, 1 בדצמבר 2013
כחול - בשתי נקודות מבט
חשבנו רבות איך
נתמודד עם האתגר שהסרט כחול הוא הצבע החם ביותר, מביא עמו, והחלטנו שהכי נכון לנו,
הוא פשוט להביא שתי נקודות מבט, משני עולמות שונים. כך שהפעם העמיקו בסרט גם ליאור
אלפנט וגם מרלין וניג. אל תטעו זה לא ראש בראש, אלא העמקה ושיחה כנה, כמו שאנחנו
יודעות הכי טוב לעשות.
מתחילה ליאור ומיד
אחריה מרלין.
הירשם ל-
רשומות (Atom)