סרטי "בנים" הם תופעה מרתקת בעיני מאז ומעולם אך מאז שבני גדל ומבקש ללכת לצפות בהם, הענין שלי בהם
הופך אישי, אולי אישי מידי. להרבה מסרטי
"הבנים" קל לי (בנתים) לסרב לתת
לו ללכת אבל סרטי קומיקס, חשבתי, מה יכול
להיות הנזק ?!, הוא ממילא קורא את הקומיקס. וכך מצאתי עצמי, שישי בצהרים ואני
מלווה 4 מתבגרים בתחילת דרכם, לסרט הנוקמים.
אנחנו המבקרות מתחייבות לצפות בסרטים, לנתח אותם, לכתוב עליהם, לדון בהם, לחיות אותם, לאהוב או לשנוא אותם. כל זאת נעשה בעיני אישה למה ? נורא פשוט, כי אנחנו נשים שאוהבות ונושמות קולנוע.
יום ראשון, 26 באפריל 2015
יום חמישי, 16 באפריל 2015
עלים אדומים
אודה ואתוודה, הכרותי
עם הקהילה האתיופית בישראל שטחית לחלוטין. אני בקושי מכירה את מנהגיה, לא בקיאה
בהיסטוריה, ובוודאי שאיני דוברת את השפה. לראות את "עלים אדומים", סרטו
של בזי גטה, אתיופי ישראלי בוגר מכללת ספיר, היה עבורי כמו לראות סרט זר שבמקרה
קיבל חסות מגולדסטאר. הסרט דובר אמהרית, והעברית בו שולית לחלוטין, כמו כן אין בו
כמעט דמויות שאינן אתיופיות – למעט דמויות של מוסדות – בעיקר המשטרה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)