יום ראשון, 22 בפברואר 2015

אולי בכל זאת

עד כמה "אולי בכל זאת" הוא סרט נוגע שמותיר חותם? עד כדי כך שלא זכרתי שראיתי אותו. מראש התלבטתי אם לראות אותו בכלל – דניאל רדקליף הוא לא בדיוק כוס התה בחלב שלי, בטח ובטח שלא אחרי הופעתו האיומה ב"קרניים" – אבל שילוב של ערב פנוי וחברה זמינה הביא לכך שהגעתי להקרנה בכל זאת. ואפילו נהניתי. ושבוע וחצי אחר כך הסתכלתי על רשימת הסרטים החדשים שעולים השבוע ותהיתי מה זה לעזאזאל הסרט הזה ואיך זה שלא שמעתי עליו מעולם. בי נשבעתי שזה סיפור אמיתי.

זה לא שלקיתי לפתע באמנזיה חמורה ופתאומית. זה פשוט שמדובר בסרט כל כך גנרי שאין בו שום דבר שאפשר להיאחז בו. החל משמו – ופה מדובר במקרה נדיר שבו השם המקורי באנגלית גרוע אף יותר מהתרגום לעברית, שכן "What if" הוא פתיח למגוון אינסופי של פנטזיות, החל בהתלבטות בין טוסט לקורנפלקס בארוחת בוקר וכלה באפשרות התיאורטית שחייזרים מכוכב הלכת וגה ישתלטו על העולם - דרך הסיטואציה המתוארת בו, הדמויות המרכיבות את הסיטואציה הזו, ההתנהגות של הדמויות הללו ואפילו המשפטים שהן אומרות זו לזו. את הכל, הכל, ראינו כבר מיליון פעמים, במיליון סרטים אחרים, שכתובים, משוחקים ומבוימים טוב בהרבה מהמרקחת הפושרת הזאת, שיובאה לארץ באיחור מה – מדובר בסרט מ-2013 – כדי לנסות לגנוב ל"חמישים גוונים של אפור" את הפוקוס בחג האהבה.
אז יש לנו בחור (רדקליף). הוא ביישן וחמוד ומתאושש מפרידה קשה, שבגללה הבטיח לעצמו להתנזר מבחורות לעד. ואז הוא הולך למסיבה ופוגש בחורה (זואי קאזאן). והיא מתוקה וחיננית והם מנהלים דיאלוג שנון ומסדרים ביחד משפטים חתרניים מהמגנטים על המקרר. והבחור, שכבר מרגיש איך לבו השבור מתאחה לקראתה, מלווה אותה הביתה רק כדי לגלות שיש לה חבר (רייף ספול), אבל מקבל את הצעתה להיות ידידים כי בסרטים זה הרי תמיד הולך כל כך טוב. כהפוגה קומית, לבחור יש חבר שמאתגר את מה שהוא מחושב על אהבה ומערכות יחסים, כלומר אדם דרייבר שעושה את מה שהוא תמיד עושה, ולבחורה יש אחות (מייגן פארק), שמתאוששת גם היא מלב שבור, וכריבאונד מתכננת – הו, הטוויסט! הו, איך הם יצאו מהתסבוכת הזאת! – דווקא על הבחור. כדי להוסיף לכל העסק הזה שיק וסקס אפיל, הסרט מתרחש בטורנטו, עיר שרשימת ההישגים שלה כוללת בין היתר את שיאן גינס בצפייה רצופה בטלוויזיה וזקן בן מאה שסיים בה ריצת מרתון. ברני סטינסון היה אומר על זה: אם זה כל מה שאת מסוגלת, קנדה – אנחנו לא צריכים לתת לך להיות מדינה.

עכשיו, חשוב להבהיר שלא מדובר בסרט רע. העלילה תפורה באופן סביר, הדיאלוגים שנונים, זואי קאזאן חמודה להפליא, וכבונוס הסרט מלווה בדמויות אנימציה שהיא מציירת, במסגרת תפקידה כאנימטורית, ומשלחת לדרכן. כן, לבחורה יש פה קריירה, היא טובה במה שהיא עושה ואפילו מקבלת הצעת קידום חלומית ומתלבטת עליה עם החברות שלה. היא גם חיה עם בן זוג חתיך שהוא עורך דין מצליח, וגם מחוזרת ע"י הארי פוטר. יש בחורות כאלה שיש להן את הכל.
הבחור, לעומתה, מובטל, גר אצל אחותו ומפחד לחזור לקריירה הקודמת שלו – הוא היה סטאז'ר לרפואה – כי אולי יפגוש שם את הבחורה ששברה את לבו. ושוב חוזרת על עצמה האקסיומה שג'אד אפאטו רשם עליה פטנט: הבחורה האולטימטיבית היא יפה, חכמה, מצליחה, כשרונית ומגניבה. הבחור האולטימטיבי הוא הכלומניק שיצחיק אותה.
ומצד שני, בהתחשב באלטרנטיבה הרומנטית שמוצגת כעת בבתי הקולנוע - מדובר בעונג צרוף.
 מיכל סופר זמרני
ולסיכום :
3 כוכבים

בכדל: 3

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה