יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

6 גיבורים

לסרט "6 גיבורים" הלכתי עם מתבגרת הבית. בכל זאת סרט אנימציה של דיסני, עם רובוט רפואי לבן שמנמן וחמוד  וחבורה של חנונים שהופכים לגיבורי על – רציתי פרספקטיבה נשית מהגיל המתאים. קראנו שתינו את התקציר לפני הצפיה " גאון טכנולוגי בשם הירו המדה והרובוט שלו ביימאקס מוצאים את עצמם בתוך השתלשלות אירועים המאיימת להרוס את העיר סאן פרנסיוקיו. השניים משלבים כוחות עם צוות חסר מוטיבציה של לוחמי פשע בתחילת דרכם במשימה להציל את העיר" והתגובה הראשונה של המתבגרת ברגע שיצאנו הייתה: אין קשר בין התקציר לבין הסרט. "זה בכלל סרט על ילד שמתמודד עם אובדן ומבין בסוף שהדבר הכי חשוב בחיים זה חברים," סיכמה הנערה בפסקנות. כאן נפתחה השיחה הבאה שבסופה הבנתי (קצת) פער דורות מהו.

אני: אבל זה לא רק סרט על אבדן, מה עם כל קטעי האקשן?
מתבגרת הבית: האקשן לא כזה מעניין. זה הרגיש כאילו מישהו אמר – טוב כאן צריך מרדף –  ושם מרדף בין הירו וביימקס הרובוט לרע המיסתורי. בכלל העליות והמורדות בתסריט הרגישו קצת מאולצות. ולמה בכל הסרטים המצויירים הילדים צריכים להיות יתומים? לא הבנתי את זה.
אני: אז לא נהנית?
מתבגרת הבית: בטח נהניתי. בעיקר מהקטעים המרגשים ומהקטעים הקומיים. ביימקס הרובוט המתוק הזה מאוד מצחיק. הוא אנטי-רובוט כזה גם במראה, רך וצמיגי, וגם בקול שלו. זאת ההברקה של הסרט.
אני: מה לגבי הדמויות האחרות?
מתבגרת הבית: את מתכוונת לגיבור, עם השם המאוד מקורי "הירו"? או לחבורת החנונים שמלווה אותו והופכת להיות החברים שלו, למרות שהוא בן 13 והם בני 20 וזה לא הכי הגיוני, אבל זה סרט אז נגיד שכן.
אני: נאמר לגבי הדמות הראשית. מה אם זה היה סיפור על נערה בת 13 ולא נער? נערות בנות 13 יכולות להיות גאונות טכנולוגיות, לא?
מתבגרת הבית: אה, אנחנו בצפיה פמיניסטית. תראי, אמא, עם כל הכבוד לפמיניזם, הסרט הזה בנוי כולו על העובדה שמדובר בבן ולא בבת.
בשלב הזה ברור שאין לי מושג על מה היא מדברת, והמתבגרת נאנחת ומסכימה, אחרי הפצרות, להסביר לי למה דיסני לא יכלו לספר את הסיפור החמוד זה עם גיבורה.

מתבגרת הבית: כל הסיפור בנוי סביב זה שהירו, הגיבור, הוא טיפוס כזה שלא חולק רגשות ואחרי שקורה משהו קשה הוא מסתגר בחדר ולא מדבר עם אף אחד. בנות, אם קורה להן משהו קשה – הן מיד מדברות על זה, אפילו אם זה לא קשה כמו לאבד הורים, אפילו אם זה רבתי עם ההורים או יש לי מצב רוח – מיד הכל מדווח לקבוצת הוואטסאפ של החברות הקרובות.  וגם אחרי שהירו יוצא מהחדר יש את כל הקטעים האלימים. כלומר בשלב מסוים הוא ממש רוצה להרוג את הרשע כנקמה. ילדה בת 13 לא הייתה מחפשת נקמה באופן הזה ומן הסתם לא הייתה נהינית מאלימות, גם אם היא מופנית כלפי אנשים רעים. זה התאים שהגיבור הוא בן, כי היה צריך מישהו שמסוגל לאלימות כזו.
 אני: אז מה שאת אומרת זה שהסרט הזה רק מחזק סטריאוטיפים של מה נשי ומה גברי ומבהיר לנו שגברים, גם אם הם רק ילדים בני 13, הם יצורים אלימים?
מתבגרת הבית: את קוראית לזה סטריאוטיפים. מהבנים והבנות שאני מכירה, זו פשוט המציאות. אגב, יש בסרט את החבורה של החנונים -- שם יש באמת סטריאוטיפים אם את מחפשת כאלה.
אני: כן, שני בנים ושתי בנות כל אחד גאון בתחומו. שם דווקא מנסים לשבור מוסכמות לא?
מתבגרת הבית: כאילו כן. אבל שימי לב – לבנים יש שמות נחמדים כאלה: פרד וטמגו –
אני: וואסבי, לא טמגו.
מתבגרת הבית: נכון וואסבי. אבל לבנות יש שמות שאני לא זוכרת בכלל. שמות בלתי קליטים. והדמויות שלהן סטריאוטיפיות לחלוטין: אחת טום בוי כזאת, ספורטיבית והשניה מסתובבת עם עקבים ותיק וורוד עם לב שהוא גם הנשק הסודי שלה. כאילו זה סוגי הבנות שהם מכירים? או טום-בוי או לובשת וורוד? הבנים היו יותר מורכבים. נגיד פרד נראה הומלס אבל מסתבר שהוא עשיר כמו איזה בן משפחת קרדשיאן, ו-ווסאבי הוא בחור שחור מגודל עם שרירים, אבל הוא פחדן.
אני: ושמת לב שכשהחנונית הטום-בוי (גוגו) ניסתה לעודד את וואסבי היא אמרה לו "woman up" ובתרגום היה כתוב --
מתבגרת הבית: "תהייה גבר!" זה מה שהיה כתוב! פעמיים הם תירגמו את זה ככה... ממש דפוק התרגום הזה. ברור ששמתי לב אני הבת שלך לא?
אני: מה זאת אומרת?
מתבגרת הבית: זתואומרת שאת חופרת לי שעות על פמיניזם וזכויות נשים. אבל בכלל זה לא העניין בסרט הזה.
אני: אז מה העניין?
מתבגרת הבית: שכאילו יש כאן מסר נגד אלימות כי הרובוט הוא עדין ורגיש ולא מוכן להרוג אף אחד, וגם חבורת החנונים הבנים והבנות עוצרים את הירו מלהרוג, אבל מצד שני יש שם מלא קטעים אלימים שאני לא אוהבת.
אני: יותר מסרטים אחרים של דיסני?
מתבגרת הבית: אולי לא. היו שם מלא קטעים שתמיד יש בסרטים של דיסני. את יודעת שהטוב מתגלה כרע, והרגעים המרגשים האלה שמביאים אותך כמעט לבכות.
אני: אז לסיכום?
מתבגרת הבית: חמוד מאוד. קצת מתאמץ כזה. הרגשתי שרוצים שאני גם אתרגש וגם אבכה וגם אצא עם מוסר השכל. בכל זאת אמליץ שכן.

והסיכום שלי – אני מעריכה את המאמץ להכניס דמויות נשיות עם שמות, הן אמנם לא מדברות אחת עם השניה, אבל מצד שני הן גם לא מחפשות להתחתן, אלא רק להיות הכי טובות שהן יכולות. וזה לא מעט לבקש ממעוז השמרנות, דיסני.
יסמין קייני ומתבגרת הבית 

תגובה 1: