אוורסט

מפעם לפעם עולה השאלה למה לימודי מגדר באוניברסיטאות מתמקדים במצבן של נשים, ולא עוסקים במצבם של גברים. התשובה היא, שכל הלימודים הם לימודי גברים. הרי, ההיסטוריה, המשפט, מדע המדינה ושאר המקצועות נכתבו מנקודת מבט גברית, ובמטרה לענות על צרכים של גברים. בעולם הזה, למדנו כפמיניסטיות לבחון סוגיות פמיניסטיות דרך הנוכחות (או היעדרה) של נשים. גישה זו, שהיא לרוב מדויקת ומשקפת את המציאות המגדרית, יכולה לגרום לנו לפספס דווקא את השינויים החשובים שמתרחשים במודלים של גבריות.

כך קורה בסרט הנפלא "אוורסט", בבימויו של הבמאי האיסלנדי בלטסאר קורמקור ולפי התסריט של הבריטים וויליאם ניקולסון וסיימון בופוי. "אוורסט" מתאר את סיפורה האמתי של קבוצת מטפסים שמנסה להגיע לפסגת האוורסט ב-1996. רוב מהקבוצה מגיעה לפסגה, אבל בדרך למטה מזג אוויר סוער במיוחד תוקף אותם. חלקם, ביניהם ראש הקבוצה, לא שורדים.

 אם נסתכל על מקומן של נשים, הסרט אפילו לא עובר את מבחן בכדל. יש מעט נשים ודמויותיהן מרודדות. הנשים מטפלות בגברים או יולדות להם ילדים, למעט אשה אחת בקבוצת המטפסים שהיא מאוד מאוד מוצלחת.
כלומר, הדמויות הנשיות הן או אשה "קדושה", או אשה שהגיעה למקום של גברים בינוניים ממנה, רק בגלל שהיא מאוד מאוד מוצלחת. כלומר, הדמויות הנשיות השטחיות הקלאסיות. אבל, בכל זאת מדובר בסרט פמיניסטי, כי הוא שובר לרסיסים תפיסות של גבריות פטריארכלית. המטפסים, רובם גברים מאצ'ואיסטים או גברים שמוצגים כמגוננים על חלשים, מנסים לכבוש את ההר. כלומר, הם מנסים לשלוט במרחב ולהגיע לפסגה של האזור הפאלי ביותר על כדור-הארץ. אם הם יצליחו, הם יהיו גיבורים וכל העולם יהיה פרוס לרגליהם, מבחינה סימבולית. אבל הם לא מצליחים, ולכן הם אינם גיבורים. יותר מזה, הסרט מפקפק בצורך שלהם לכבוש. לפני שהם עולים להר, העיתונאי שמתלווה אליהם שואל אותם למה הם רוצים לטפס. התשובה שלהם, "כי הוא שם", לא מניחה את הדעת כסיבה מספיק טובה. העובדה שהמטפסים לא מצליחים להגיע לפסגה, היא מסר שגברים לא צריכים לשלוט בכל מרחב. "בני אדם לא בנויים לתפקד בגובה שיוט של (מטוס בואינג) 747. הגוף שלנו יהיה בתהליך גסיסה," מסביר בתחילת הסרט ראש הקבוצה, רוב הול, בכיכובו של ג'ייסון קלארק. המשפט הזה, שנתפס בהתחלה כחלק מהאתגר מאצ'ואיסטי, הופך בסוף הסרט לנבואה ולאיום – דעו את מקומכם.

ביקורת נוספת שעולה בסרט היא על הקפיטליזם, ובפרט על התפיסה שלגברים מגיע לקבל את כל מה שהם יכולים לקנות. בעולם שלנו, כסף נותן לגברים כוח, בין אם מדובר בקניית רכבים או קניית נשים. בסרט, המשלחת שמטפסת על האוורסט היא משלחת מסחרית. אנשיה שילמו כסף לראש הקבוצה שייקח אותם לראש האוורסט. כלומר, הם ציפו לכבוש בזכות כספם. אחת הטענות שעולה בסרט ושעלתה גם במציאות היא שהמטפסים לא היו מספיק מוכשרים לטיפוס, ושהכנסת כסף לשיקול ראש המשלחת מכניסה גם טעויות בשיקול הדעת. כלומר, למרות שהיה להם כסף, הוא לא הציל אותם, כי הוא לא היה אמור להיות שם.

כמו שקורה במציאות, הסביבה משלמת מחיר על גאוותנות גברית. אשתו של ראש המשלחת, ג'אן, בכיכובה של קירה נייטלי צריכה להישאר לגדל את הילדה שלהם לבדה. ההליקופטר שמוזנק כדי להוריד את אחד המטפסים מסכן את הנפאליים המקומיים, באופן שמראה בצורה יפה כיצד פטריארכיה היא גם סוגיה גזעית. אפילו דמותו של דאג, שמטפס על ההר כדי לעורר השראה בילדים, מת. אם ניתן לתאר את מה שהוא עשה כמעורר השראה, מסעו יתווך דרך נשים שיישארו כדי לחנך ולגדל את הילדים האלה.

הסרט מציג נופים מדהימים, עלילה מרתקת, ויש לו יכולת מופלאה לגרום לנו כצופות להכיר הרבה מאוד דמויות, כולל את דמויותיהן של הנפאלים, שבסרטים כאלה לרוב נהפכים לגוש אחד מטושטש וחסר זהות. לצד זה, הוא מעורר הרבה שאלות על למה אנחנו מקבלים כמובן מאליו התנהלויות שמונעת מאגו, שמכניסות את החברה כולה לסחרור, במקום להישאר עם רגליים על הקרקע הבטוחה. 

מומלץ בחום.

נגה כהן

ולסיכום : 

ציון: 5