המילים הטובות

לא אבוש ואודה שאני מחובבות שמי זרחין. הסרטים שלו לא מושלמים בעיניי (אבל היי, יש מעט סרטים שכן), אבל תמיד אני מחייכת בהם ולפעמים אפילו צוחקת כמה פעמים, והם עושים לי שמח בדרך כלל, אז למה לא. במקרה של "המילים הטובות", זה אפילו היה יותר מזה.

אני בטוחה שכל השבוע יהיה מפוצץ בביקורות על הסרט, וכולם ידברו עליו בכלליות ואולי יאירו מקומות מסוימים, אבל בגדול נראה לי שרוב הביקורות יהיו כמו שהביקורות תמיד (וזה לא רע), מדברות על תחושה שיוצאות איתה מהסרט, מסקנות, תובנות, וכו'. אז אני לא רוצה לעשות את זה לגמרי, אני רוצה לדבר על סצנה אחת ספציפית, שלא יוצאת לי מהראש כבר שלושה שבועות.

אבל אי אפשר בלי לספר קצת על מה הסרט, רק כדי שתדעו לאן אתן נכנסות.

אז, רותם זיסמן כהן, רועי אסף ואסף בן שמעון (שני הראשונים אני אוהבת מאד, כל מה שרועי אסף עושה אני אוהבת, את רותם זיסמן כהן אני מחבבת גם, אבל אסף בן שמעון – תשמעו! אני ראיתי אותו לפני שבוע ב"מסווג חריג", ועכשיו פה, לא ראיתי אותו בשום מקום קודם ואני הייתי שמחה לראות אותו עוד) הם שלושה אחים שההורים שלהם (ששון גבאי המעולה ולבנה פינקלשטיין הפחות מעולה, אבל אני פשוט לא אוהבת איך שהיא משחקת, באף סרט, אז הבעיה איתי) התגרשו ועכשיו אמא שלהם מתה. שלושתם יוצאים למסע שורשים בפריז ומרסיי, אליהם מצטרף בעלה בנפרד של האחות, צחי הלוי, וביחד חווים כל מני הרפתקאות בדרך ועושים חיים וכל מני דברים אחרים.

אחת הסיבות שדורונה (זיסמן כהן) וריקי (צחי הלוי) חיים בנפרד, זה מכיוון שהם לא מצליחים להביא ילדים. האופציה של האימוץ עומדת, אך הם לא מסוגלים לקבל את ההחלטה להפסיק לנסות ולהתחיל את תהליך האימוץ.

והסצנה שלא יוצאת  לי מהראש,  דורונה נמצאת בסאונה במלון בפריז, וריקי מגיע לדבר איתה. הוא ערום, היא עם מגבת או משהו. זאת לא סצנה סליזית בכלל, היא אפילו לא חצי מינית. דורונה מספרת לריקי על איך היא מרגישה אחרי ההפלות (מסתבר שהיו כמה), וריקי אומר לה, בסדר, עשינו הפלות. דורונה מסתכלת עליו – מה עשינו, מי עשינו, אתה היית בהריון?  אתה יודע מה זה ללדת ילד מת? אתה לא יודע.

יש איזו תפיסה שאני רואה הרבה בתקשורת, שיש למשל זוג סלבס ואומרים "הם בהריון".

אז לא, זה לא הגבר שסובל מההשלכות של ההריון, הוא לא סובל פיזית, הוא לא צריך להתמודד גם עם מיתוס היופי וגם עם ההריון, והוא בוודאי לא צריך להתמודד עם הלידה. האישה, היא זו שמתמודדת גם עם כל הסבל הזה, גם עם כל התהליך, וגם עם הלידה, ובסוף עוד מצפים ממנה לחזור לעצמה תוך שניה וחצי ו"תראו איך היא נראית אחרי הלידה", אבל גם – "מה פתאום נינט יצאה החוצה? היא רק ילדה לפני עשרה ימים". הגבר לעומת זאת, יכול גם לבקר את האישה, גם לפרגן לה, וגם לקבל קרדיט על ההריון עצמו – וכל זאת בעיני עצמו!

דורונה שמה את ריקי במקום בצורה נפלאה כשהיא מסתכלת עליו ואומרת לו, חביבי, אין לך מושג. אתה לא עברת את זה, אל תנסה אפילו.

ללדת תינוק מת זה משהו שלא הייתי מאחלת לאף אחת ולאף אחד לעבור. כשאת יולדת תינוק מת את לא נחשבת לאמא מבחינת החברה, אבל את אמא לחלוטין מבחינתך. אם הילד או הילדה שלך חלילה מתו אחרי שהם כבר חיו כמה שנים, יש לך לגיטימציה לאבל מבחינת החברה, אבל כשאת יולדת תינוק מת, החברה לא מאפשרת לך את תהליך האבל, ומבחינתה את פשוט יכולה לעשות עוד אחד. בשני משפטים של דורונה, זרחין שובר מיתוסים ולוקח את הנשים למקום שלא הרבה קולנוע עשה בעבר, ובמיוחד לא הרבה במאים ותסריטאים גברים עשו. נשים דיברו על הרגשות שלהן, על הפוסט פרטום שלהן, על מה זה להיות אמהות וללדת תינוקות חיים ומתים, אך הגברים ממעטים לעשות זאת. זרחין, בשני משפטים, עושה מה שרבים לפניו לא עשו. הביקורת של זרחין על מוסד האבהות נמצאת בדיאלוג הזה בצורה מושלמת, אבל למעשה כל הסרט עוסק בביקורת הזו.

עד כאן אפשר לקרוא בלי ספוילרים, מכאן ספויילר! שלושת האחים (שני אחים ואחות), לא מדברים עם אביהם שגידל אותם כל חייהם מכיוון שהוא בגד באמא שלהם והיום חי עם אישה אחרת. כשהם מגלים כי ייתכן שהיה גבר נוסף, הם רוצים למצוא אותו. לאורך כל הסרט ישנה הדילמה – מי אביהם האמיתי של הילדים? האם זהו ששון גבאי, שגידל אותם, או איש אנונימי שניהל רומן כל השנים האלו עם לבנה פינקלשטיין, עליו היא מעולם לא סיפרה? מיהו האבא האמיתי? הביולוגי, או זה שבפועל חינך, היה שם בשבילם, דאג להם? אין רמז אם גבאי היה "אב מעורב" או כל דבר אחר, אך לפחות דבר אחד בטוח – הוא כן היה שם. הגבר איתו ניהלה האם רומן, בוודאות לא היה שם. סוף ספויילר.

הסרט מעלה שאלות נוקבות לגבי אבהות, ובנוסף לזה מראה אחוות אחים (ואחות) מהממת, שהלוואי עלי ועל האחים שלי כזו. אז נכון, יש עוד על מה לדבר בנוגע לייצוג הנשי עצמו, אבל בסדר, לא הכל בבת אחת. הדיאלוג הזה בין דורונה לבין ריקי, שווה עבורי כמעט כמו ייצוג נשי שעושה טוב לכל הנשים. מה גם שמדובר במשפחה מזרחית (!) שיש בה הומו (!) שיש לו ילד (!) והוא מגדל אותו אמנם מרחוק (שוב, שאלות על אבהות), אבל מגדל אותו – וזה בסדר.

אז כאמור, רועי אסף נהדר ורותם זיסמן כהן גם. בעצם כולם חוץ מלבנה פינקלשטיין (אבל כאמור זה שלי) עושים עבודה מעולה. חייכתי המון, צחקתי הרבה. קצת בכיתי אפילו כשדורונה דיברה על הילד המת שלה. לכו לראות.

ליאור אלפנט

ולסיכום :

ארבעה כוכבים

עובר בכדל.