באחת הסצינות הראשונות בסרט, עודו מציג עצמו כז'אן רנו (פרנסואה
דמין), הדמות הראשית בסרט,הוא גם מדגיש כי שמו הוא אכן רנו אבל "כמו המכונית" ובלי
שום קשר כמובן לשחקן המפורסם והמצליח רנו. הדמיון בין השמות הוא פחות היותר הדבר
המשותף היחיד בין השניים.
ז'אן רנו שלנו, הוא שחקן כושל בגיל העמידה. הוא אמנם
מציג את עצמו לא פעם כ"שחקן בינלאומי מצליח" אבל לאורך רוב הסרט גם לו וגם לנו די ברור שאף אחד לא קונה את השטויות שהוא מנסה למכור.
בנוסף להיותו שחקן כושל (כשהוא נישא אך בקושי על אדי פרס השחקן
המבטיח בו זכה בשנות השמונים) ז'אן גם פרוד מאשתו ואב לשני ילדים שלא ממש מתרשמים
מהפרסומת האחרונה למשלשלים בה השתתף. ז'אן, הלוזר המושלם שלנו, צריך לשלם מזונות. בצר
לו הוא פונה ללשכת האבטלה לשחקנים. שם מוצע לו ג'וב "זוהר" במיוחד. עליו
לגלם 3 קורבנות רצח עבור שחזור של המשטרה. הרצח התרחש בעיירת סקי קטנטונת באלפים
הצרפתים. ז'אן בולע את כבודו ועולה על הרכבת לעבר ההרים.
ז'אן, אשר אינו מסוגל לשחק מת (שם הסרט בצרפתית). מנסה להבין את
הדמויות, לרדת לעומק פרטי הפרשייה ובעצם לעטות על עצמו את תפקיד הבלש החוקר. הוא
מצליח לריב עם החוקרת הראשית בפרשה, השופטת נעמי, אותה מגלמת השחקנית המקסימה
ג'רלדין נקש. מרגע זה, עלילת הסרט הופכת מקומדיה קלילה על שחקן כושל לקומדיה קלילה
המשלבת בתוכה גם תעלומת רצח בלשית. המיזוג בין שני הז'אנרים צובע את הסרט כולו
בניחוח פארודי. אין סיבה שהיתוך כזה לא יעבוד אבל דרוש תסריט קומי שנון במיוחד
ועלילת מתח איכותית כדי שהוא יצלח. לא כך הדבר ב"תפקיד חיי".
אנו עדים לחקירתו של ז'אן. הוא מעלה אופציות שונות לגבי זהות הרוצח
האמיתית והמניע. לא אחשוף כאן את הזהות אבל פתרון התעלומה הוא מאכזב למדי.
"מפתיע" לכאורה וחסר "בילד אפ" לחלוטין, תכונה חיונית עבור
הסיפוק של הצופים.
הדיאלוגים הקומיים אינם שנונים מספיק ולמרות שדמותו של ז'אן חביבה
לפרקים, הוא הולך ונהיה מתיש ככל שהסרט מתקדם. אל עלילת המתח מתווספת עלילת צד
רומנטית, מתח נוכח וברור בין השופטת לבין מיודענו ז'אן, השחקן-בלש.
האם הוא ימצא
שקט מקצועי, תעלומת הרצח תיפתר ותפרח האהבה? האם הלוזר שלנו יצליח? נוסיף לכל
אלו סצנות סלפסטיק של נפילה במקלחת, החלקה במדרגות ועוד אי אלו תופינים- נקבל
מישמש בלתי אמין בעליל.
התפאורה האלפית, שחקני
המשנה והרעיון הראשוני של שחקן המגלם גופות-הופך בלש הם פוטנציאל לסרט קאלט. למרות
שבבי השנינות, צחוק אקראי פה ושם וקונספט מסגרת טוב, ז'אן פול סלומה, הבמאי
והתסריטאי, ממש כמו הגיבור שלו, לא הצליח לספק את הסחורה.נטע דנצינגר
ולסיכום :
2.5 כוכבים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה