יום רביעי, 27 במאי 2015

פיץ' פרפקט 2

הדבר הראשון שאתן צריכות לדעת על פיץ' פרפקט 2 הוא שממש לא צריכות לראות את הסרט הראשון כדי להבין מה קורה. הדבר השני הוא שאחרי שתראו את הסרט השני, אין מצב שלא תרצו לראות את הראשון.

פיץ' פרפקט 2 מספר על הרכב א-קפלה של נשים בקולג' אמריקאי, שנוסע לתחרויות בינלאומיות ומנסה לזכות, ובדרך מתגבש וגם יש כל מני עלילות משנה. מאד מזכיר בסגנון שלו את "מעודדות צמודות", וגם כל סרט אחר על חבורה בקולג' שעוסקת באיזשהו ספורט. ההבדל הוא שפיץ' פרפקט 2 מצחיק, ממש מצחיק.
זאת כמובן, אם תשרדו את חמש הדקות הראשונות שלו, שבמידה וכמוני לא ידעתן לאן אתן נכנסות ייראו לכן כמו חמש דקות הכי נגועות בשמנופוביה, מיזוגניה וגזענות גם יחד והלסת שלי לא נסגרה מרב הלם – עד שהבנתי מה קורה פה. אבל זה לקח זמן, ושאלתי מספר פעמים בסצינת הפתיחה את חברתי שבאה איתי (וראתה את הראשון), האם זה ברצינות. היא הסתכלה עלי ואמרה: ליאור, שום דבר שקורה פה לא קורה ברצינות. 
אז בואו נפתח את זה. מה יש בפ"פ 2? גיבורה מלאה בשם איימי (רבל ווילסון המעולה) שמוצגת לא רק כגיבורה, אלא גם מצחיקה, סקסית, עם פוטנציאל שמתגשם לזוגיות, שרה מצוין, ובעצם – יש לה כמעט אך ורק מטען תכונות חיובי.
בנוסף, היא גם זו שמתחילה את האירוע המחולל בסרט, שקורה לא בגלל מה שקרה לה, אלא בגלל תגובת החברה למה שקרה לה. תגובה שמנופובית מיזוגנית מגעילה, שהשפיעה על כל עלילת הסרט. בקה (אנה קנדריק, בואי נתחתן למרות שאת קצת קטנה), מנהיגת ההרכב בערך, היא דיג'יי מגניבה כזו בזוגיות עם בחור בהרכב מתחרה, אבל לא מתביישת לרגע להודות במחשבות הביסקסואליות שלה כשהיא מבחינה בזמרת המובילה של הרכב א-קפלה גרמני, שנוכחותה מבלבלת אותה מהרגע הראשון. המחשבות של בקה והעובדה שהיא מבטאת אותן בקול רם לא מספיקות, ויש גם את סינתיה (אסתר דין), לסבית שחורה שנוסעת למיין להתחתן עם בת זוגה (!),ומעל הכל – אליזבת' בנקס. בנקס לא רק ביימה את הסרט אלא גם משתתפת בו בתור שדרנית התחרויות, שצריכה להתמודד כל פעם מחדש עם הקולגה שלה, שדרן שמרן, גזען, ופשוט אדיוט, שמשום מה לא סותם את הפה. אני יכולה להמשיך לנצח על עוד ועוד דמויות וייצוגים שכבר הרבה זמן לא ראיתי בקולנוע, וכמעט אף פעם לא ראיתי בקולנוע ב-י-ח-ד! וכולן היו מצחיקות! ולא כולן היו לבנות סטרייטיות רזות! וכולן שרות מהמם (או מישהי אחרת שרה בקולן, זה לא משנה). בקיצור – כל דמות נשית כמעט בפ"פ 2 היא דמות שבשבילה שווה לראות את הסרט.

אז נכון, לפעמים זה קצת עובר את הגבול, ולא תמיד הייתי בטוחה אם עכשיו זאת פארודיה או שמדברות ברצינות, אבל לדעתי יש מצב שזו תמיד היתה פארודיה, ופשוט יש דברים שיותר קשה לי כשצוחקות עליהם. אבל זאת רק אני.
בשורה התחתונה – במשך כמעט שעתיים צחקתי עד שירדו לי דמעות, חלק מהבדיחות גבוהות ממש ועל גבול הנונסנס, וחלק מהבדיחות בגובה דשא אבל הצילו כמה שזה מצחיק. חוץ מזה, מה יכול להיות גרוע בסרט על חבורת נשים שעושות משהו שמצליח, שהדמויות בו שוברות סטריאוטיפים מגדריים וחברתיים, ושיש בו אחלה מוזיקה ואפילו קאבר מצוין ל"מיוז"? כלום! טוב, אז כמעט כלום. אבל לא בא לי לדבר על הדברים הרעים בסרט – כמו על זה שבכל זאת מדובר בסרט שלמרות החתרנות נוטף הטרונורמטיביות, ואפילו הדמות הלסבית נוסעת להתחתן כדת וכדין (רק בארה"ב), ושיש רק דמות שחורה אחת, רק דמות מלאה אחת וכל המחשבות הביסיות נשארות רק בגדר מחשבות (טוב, היה ברור שבסוף אני אגיד).
אבל האמת? זה לא משנה. לכו לראות פיץ' פרפקט 2, וממש לא חובה בקולנוע, זה לא שמדובר ביצירת מופת מבחינת צילום או מבחינת כל דבר אחר. סתם כיף טהור – וזה לא כזה סתם.
ליאור אלפנט
ולסיכום :
3.5 כוכבים, עובר בכדל בוודאי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה