גרייס ממונקו

דמיינתי את עצמי יושבת בחשיכת הקולנוע וצופה בהתגשמות הפנטזיה שלי כילדה בת חמש, והנה אני נסיכה תמירה ויפה ויש נסיך וארמון והכל כל כך יפה ומענין וטוב. ואז הסרט התחיל וכמו דלת חלודה וישנה הכול חרק ברעשים מרגיזים.

הסיפור הוא פשוט, היו היתה שחקנית, יפה ותמירה זוכת אוסקר שיום אחד מתאהבת או שנסגרת עסקה סביבה עפ"י רמיזות בסרט, ובכל מקרה היא נישאת לנסיך, עפ"י גרסת הסרט, לא ממש יפה תואר או חכם או שרמנטי אבל לא נורא. הממלכה נקלעת למשבר והנסיכה עם הפה הגדול שלה והרצון לחזור לשחק בקולנוע, לא ממש מועילה. יש משבר בנישואין, משבר מדיני ופוליטי ולבסוף כמו באגדות הנסיכה בוחרת בחירה נכונה, ופותרת את המשבר, זוכה באהבת הנסיך שלה ובאהבת העם.

נתחיל מהדברים הטובים, הארמון אכן יפיפה, הסרט מצולם כפי שנוהגים לומר מרהיב, התלבושות, האיפור, התסרוקות, אין ספק הקפידו על כל פרט וכאילו זהו, שם זה נגמר או שיש לומר מתחיל כי מישהו שכח לכתוב תסריט ראוי לנסיכה גרייס ממונקו. דווקא חשבתי על היצ'קוק היקר (שרגעיו בסרט הם מהחיננים ביותר) איך הוא היה כותב את התסריט הזה, כמה עומק הוא יכול היה להעניק לאישה גרייס שכפי הסרט מציין היתה בסופו של דבר רק נערה רגילה מפילדלפיה שהצליחה בחיים.

 אז גרייס של תחילת הסרט היא אישה שיודעת להעמיד על מקומם את הגברים שסובבים אותה אבל ברגעי המשבר היא יושבת מול סרט החתונה שלה ומיבבת (לפחות היא לא אוכלת גלידה מקופסא כנהוג בסרטים כאלה) היא אומרת שהיא אוהבת את הנסיך שלה אבל הסרט לא נותן ולו רגע אחד שנרגיש, שנבין מה היא כל כך אוהבת בו, הוא לא חכם, לא נחמד, לא חתיך, לא נראה שסקס זה הענין שלהם בחדרים נפרדים. אז מה יש שם ? למה התסריטאי, ארש אמל, לקח כמובן מאילו את זה שאישה בסופו של דבר מיוחדת וחזקה אוהבת איש כל כך בינוני וחסר ייחוד, רק כי היא אישה והוא נסיך? אולי, אבל גם זה לא מטופל בתסריט.

בגרסה הקולנועית לחייה של גרייס, היצ'קוק מופיע ומציע לה מוצא מחייה המשעממים לכאורה בארמון, היא תחזור לעשות את הדבר אותו היא אוהבת ותשחק בסרט חדש. דווקא הנסיך אומר תעשי מה שאת רוצה בתנאי שתהיי בשליטה על יחסי הציבור אבל כמובן שכלום לא מסתדר  ומכאן הסרט הופך להיות סוג של אילוף הסוררת, עפ"י חוקי הג'אנר יש קליפ 'משעשע' בו היא לומדת, לשבת, לקום, לקוד קידה וכמובן לדבר. לדבר את השפה של נסיכה כי נסיכה עפ"י התסריט הזה יכולה להתקיים אחרי שהאגדה נגמרת, כך נאמר ולא פעם אחת ע"י המנטור החכם והתחמן שמלווה את הנסיכה, ולדבר את השפה אומר לוותר, את צריכה לוותר על  מה שאת עמוק פנימה, לוותר על הרוח החופשית שלך ולנוע רק עפ"י חוקי טקס מטופשים שנחקקו לפני מאות שנים, והרי כל תפקידם היה ועדין להכניע נשים וללא ספק גם גברים.

אני כנראה כואבת את ההזדמנות שהיתה כאן, להציב סרט שמרכזו אישה מיוחדת ומרתקת.

ואם יותר לי אז עוד שאלה, כבר התכנסו אנשים טובים ומוכשרים, (אוליבייה דהאן, הבמאי שהצליח עם "החיים בורוד") השיגו כסף והרבה, הביאו שחקנית הוליוודית כמו שהמעמד מחייב, לקחו חופש לעצמם לכתוב עלילה כיד הדמיון הטובה על התסריטאי והבמאי, אז למה ככה ?

אני יודעת שיש גם סרטים על גיבורים יוצאי דופן שפוספסו וגם זה מבאס אבל פשוט אין הרבה כאלה על נשים וכשמגיעה ההזדמנות, כואב עוד יותר שהיא מפוספסת.   

אז אולי זה בכלל סרט פמניסטי מחתרתי שבא לנפץ את חלומה של כל ילדה להיות נסיכה כי הנה גם אם תזכי להיות נסיכה מהאגדות, תהיי אומללה ובוכייה עד שתוותרי על אישיותך הכובשת ותעברי אילוף ראוי. ואולי זה סתם עוד סרט שיטחי שבמקום לקחת דמות אישה ולחגוג עם עומק ועושר תכני הולך למקומות בנאליים וסתמיים.

לימור פנחסוב

ולסיכום

בכדל : 3 הכל אכן פה

כללי : 3 כוכבים.