טריינספוטינג 2

אתחיל מהסוף, כדי לתת לכן את האפשרות לבחור אם לקרוא או לעצור כבר פה. אם אהבתן את טריינספוטינג (המקורי, הראשון), כנראה שאתן תלכו לראות את ההמשך, כי הסקרנות הורגת את החתולים, לא משנה מה אומר. אם לא ראיתן את טריינספוטינג ואתן מתכננות מרתון צפייה בראשון ואז בשני – אני ממליצה לכן בחום לראות את הראשון ולהישאר בבית. אפשרות נוספת היא לקרוא את מה שכתבתי כאן, ולהבין מדוע לא כדאי לכן לכתת רגליים לקולנוע ולראות את מה שנותר מהסרט שאהבתן.

ג'קי

בואו נאמר שסרט על אישה, מפורסמת ומוכרת שלא תהיה, שנכתב על ידי גבר ובוים על ידי גבר אחר, לא מעורר ציפיות גדולות. לפחות לא ממני. אבל יש לי חיבה לא מוסברת לנטלי פורטמן, ואני מאד אוהבת שחזורים היסטוריים, וגם הטריילר היה נראה מבטיח (יחסית).

נדיה – שם זמני

במשך שנים ראיתי סרטים של טובה אשר בלי לדעת שהיא היתה מעורבת בעשייה שלהם. ככה זה כשצעירות, לא תמיד מסתכלות. וככה חלפו מול עיניי "נעה בת 17", "מאחורי הסורגים", "ההסדר", "הכלה הסורית", "שליחותי של הממונה על משאבי האנוש", "שלוש אמהות" ועוד המון המון סרטים שאשר ערכה, רובם גם זכו בפרסים והערכה. לפני שנה בערך הוקרן סרטה הראשון כבמאית, "נדיה – שם זמני", שאת התסריט שלו כתבה בתה, ענת אשר. הסרט זכה בפרס פורום המבקרים בפסטיבל, אבל רק עכשיו הוא יוצא לאקרנים, תוך כדי סיבוב פסטיבלים בחו"ל.

מאחורי המספרים

פוסטר ענק שבו שלוש נשים שחורות וחלל, אני לא צריכה יותר בשביל ללכת לראות סרט, באמת. גם אם הן לבנות הייתי הולכת. סרט על נאסא עם נשים על פי סיפור אמיתי? אני כבר שם. "מאחורי המספרים" לא צריך טריילר ולא כלום בשביל לשכנע אותי. ואולי גם אתכן.

שתיקה

בספרו המצוין "שוגון", המתרחש ביפן במאה ה-17, מתאר ג'יימס קאלוול כיצד – בפקודתו של השליט הפיאודלי המקומי יאבו - נכפת הימאי פיטרזון כתרנגולת ומוכנס לקלחת גדולה מלאה מים קרים, ומה קורה לו כאשר האש מתחת לקלחת מוסקת. הוא צועק ומשתולל, חובט את ראשו עד זוב דם בשולי הקדירה, מתפלל, בוכה, מתעלף, מתעורר, צווח בפאניקה – וכל זה עוד לפני שמתחיל הכאב באמת. תיאור העינוי המפורט הזה – הראשון מני רבים ביצירת המופת הזו – הוא כמו תאונת דרכים מרהיבה: הוא מזעזע, אבל לא ניתן להסיר ממנו את העיניים. הוא גם נותן סוג של פרופורציה לסרטו החדש של מרטין סקןרסזה – "שתיקה" – המתרחש גם הוא ביפן, באותן השנים פחות או יותר. לו ניתנה בידי הבחירה, לראות את הסרט הזה שוב או לעבור את מה שעבר פיטרזון – הייתי קופצת לקלחת ללא היסוס, עם מקלון סלרי תקוע בכל נחיר ופלפלון צ'ילי בתחת.

אור ירח

אני זוכרת שראיתי פעם ראשונה את הדמות של עומאר ב"הסמויה" (פעם ראשונה כי אחר כך ראיתי שוב פעם את הסדרה). הגנגסטר השחור, הרוצח, סוחר הסמים, הרגיש וההומו. היתי בהלם. לא ראיתי דמות כזאת לפניו בשום מקום (אבל הידע שלי מוגבל בסרטי כנופיות וגם בסרטי הומואים, אז אני לא אומרת שהוא היה הדמות הראשונה אי פעם חלילה), וחשבתי שאולי צריך לראות יותר ממנו. ואז הגיע "אור ירח", וכבר מהטריילר היה ברור שיהיה מדובר בסרט הומואים, אבל רק לא הבנתי מה עוד יהיה שם.

הנוסעים

כמו כל דבר בצבא, גם "הנוסעים" מתחלק לשלושה חלקים