לא פה לא שם

לו רק סרטה של מייסלון חמוד, "לא פה לא שם" היה יוצא שבוע קודם, הוא היה בלי ספק נבחר להיות סרט השנה שלי של 2016 (כי "ברש" יצא מבחינתי ב-2015). מדובר באחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה, ואני חושבת שכולכן צריכות לראות אותו גם.

אנשים שהם לא אני

בהקרנת האקדמיה הראשונה של "אנשים שהם לא אני", סרטה של הדס בן ארויה שאף אחת לא הכירה, האולם היה מפוצץ. ההפתעה הגדולה הזו הובילה לכך שמסרט אנונימי של בחורה אנונימית, שעשתה את הסרט במסגרת אוניברסיטאית כסרט גמר (ולא סיימה, לדבריה), הפך להיות ה-סרט שכולן מחכות לו ב-2017, ולאחד מסרטי השנה של רבות ורבים.

סיכום שנת 2016

שלום לכן! 252 סרטים עלילתיים יצאו השנה מסחרית בישראל. כמו בשנתיים האחרונות, גם השנה בחנתי מה באמת היה לנו בקולנוע, את מי ראינו, את מי לא, ומה זה אומר עלינו.

הממלכה המופלאה של פאפא אלייב

אני אוהבת מוזיקה צוענית, מה לעשות? נתקעתי בטרנד הזה בתחילת שנות ה-2000 ומאז זה נשאר. לא זז. לשמחתי,  "פאפא" אלייב ומשפחתו מנגנים בדיוק את המוזיקה שאני אוהבת, שממלאת את "הממלכה המופלאה של פאפא אלייב" מההתחלה ועד הסוף. למעשה ממליצה לכן, כבר עכשיו ללחוץ פליי על משהו שלהם ביוטיוב, ואז להמשיך לקרוא את הביקורת הזאת.

בגרות

 מדי פעם אני נתקלת בסרט שמלווה במפגש עם במאי/ת, ששווה להישאר בו למפגש. כזה היה המפגש עם כריסטיאן מונג'יו, הבמאי של "בגרות" (ושל הסרט "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" המופתי). אחרי שזכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן (ולדעתי בצדק), הוא הגיע לישראל לפסטיבל ערבה, ונשאר לעשות מפגש קטן בתל אביב. איכשהו, במפגש הזה, כל השאלות שנשאלו (כמעט), היו לעניין, וכל התשובות שלו באמת הובילו לידע נוסף. בתור מי שנמצאת הרבה במפגשים מסוג זה, מדובר במאורע נדיר, שרק גרם לי להעריך עוד יותר את הסרט.

הסודות של איידה

"הסודות של איידה", שמצטרף לתור הזהב של הקולנוע התיעודי הישראלי, הוא פנינה שאני מרגישה שאם לא אכתוב עליה, אולי תחמוק. ואין שום סיבה לתת לה לחמוק כך. כאשר אני מתייחסת לתקופה המצויינת עבור הקולנוע הדוקומנטרי בישראל, איני מתכוונת לעשייה משובחת, שכן כזו נעשתה ונעשית כאן כבר שנים. ההתייחסות היא לאמונת המפיצים בסוגה הקולנועית הזו והפצתה המסחרית המבורכת. "הסודות של איידה", אם כן, יחד עם "מי יאהב אותי עכשיו", "מיסטר גאגא" ו"פוטו פרג'" היא יצירה דוקומנטרית שמן הראוי שתגיע לכמה שיותר צופים ותמשיך לסלול את דרכה של היצירה התיעודית לאולמות הקולנוע.

להילחם על זה

כשהגעתי לראות את "להילחם על זה" ציפיתי לסרט אגרוף הוליוודי קלאסי. לא באתי עם ציפיות למאסטרפיס וגם לא למסרים חתרניים. אך עדיין התאכזבתי לגלות שגם כסרט אגרוף טיפוסי הוא פשוט סרט בינוני.