קרול

אני מאוהבת בטוד היינס, באמת. עוד מאז וולווט גולדמיין (ביי בואי), דרך "הרחק מגן עדן", ודרך כל תקופת דגלס סירק שהייתה לי לפני כמה שנים והגיעה לשיאה דווקא ב"מילדרד פירס" של היינס. המלודרמה היא אחד הז'אנרים האהובים עליי, ואין כמו היינס ואלמודובר כדי לגרום לי לרצות להיות שם. ומי עושות מלודרמה טוב יותר מלסביות? אין ספק שאנחנו חומר מעולה למלודרמה. אז גם שנות החמישים, גם טוד היינס וגם לסביות? "קרול" היה נשמע כמו מאסטרפיס עוד לפני שראיתי פריים אחד מתוכו. וגם תוך כדי.

קומדיה אלוהית

בטריילר של "קומדיה אלוהית", הסרט שהיה מועמד לפרס הסרט הזר בגלובוס הזהב (אבל לא זכה), אנחנו רואות את קתרין דנב במיטה עם גורילה, וגבר מרושל שטוען שהוא אלוהים. שני הדברים האלה כבר אמורים לגרום לנו לרצות לראות את הסרט הזה, כי מי לא רוצה לראות את קתרין דנב שוכבת עם חיית פרא? (אל תענו לי בבקשה).

הסופרג'יסטיות

איך בכלל להתחיל לכתוב ביקורת על סרט, כשברור שהנושא שלו חשוב פי מאה מהאיכות הקולנועית שלו? איך לבקר קולנוע שהחשיבות שלו היא לא באיך הוא עשוי, אלא בעובדה שהוא בכלל נעשה? אולי ככה, עם השאלות האלה, נכון לגשת לדבר על "הסופרג'יסטיות", סרטה של שרה גברון (בריק ליין).

נשים בקולנוע 2015 – במספרים.

כשראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, נשאל מדוע יש בממשלתו 50% נשים, הוא אמר: כי אנחנו ב-2015!  זה היה רגע מכונן עבור נשים ועבור הפוליטיקה בכלל, אבל כנראה שזה נשאר בקנדה, ובפוליטיקה כי כשאנחנו מסתכלות על הקולנוע, אנחנו מאד רחוקות מלהיות חמישים אחוז.

למעשה, אנחנו אפילו לא עשרים אחוז. כל פעם אנחנו מדשדשות בתוך העשרה אחוז, ולא מתקדמות. לא מאמינות? תראו מה קרה רק השנה, בסרטים שיצאו בקולנוע בישראל בצורה מסחרית. 2015 אמרתן? אולי בקנדה. 

מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר

בהקרנת הבכורה של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" בה נכחתי הקהל הורכב מכ85 אחוז גברים. זוגות זוגות הם נכנסו אל האולם מתבדחים ומדברים בהתלהבות מלאת נוסטלגיה, בהפגנה נדירה של רגשות. הם התיישבו, הביטו מעלה בפליאה וצפו בסרט שהגיבורה הראשית בו היא אישה פמיניסטית. גם אם מעולם לא הערכת את בז המילניום וצ'ובקה נשמע לך כמו שם של מסטיק יפני, מדובר בהישג שלא קל לזלזל בו.

לאהוב אותה

 ג'וליאן מור ואלן פייג' משחקות זוג לסביות – אני שומעת את זה ובכלל לא אכפת לי על מה הסרט, מי ביים אותו, כמה זמן הוא. מצידי שיהיו זוג לסביות במאדים ויגלו ששתיהן זומביות בתחפושת – אני הולכת לראות את זה. לשמחתי הרבה הן לא במאדים, לא זומביות ולא ערפדיות. כבר טוב. "לאהוב אותה" – אולי זה יהיה הסרט שחיכיתי לו?

מיסטר גאגא

ב'מיסטר גאגא' יש שתי הבטחות, הראשונה  חשיפה אישית של האיש והאגדה, אוהד נהרין והשנייה הבמאי תומר היימן, האיש שהוכיח בסרטים קודמים שהוא יודע לחשוף את נשמתו ולרגש באופן העמוק ביותר. אני חייבת להגיד שיצאתי מאוכזבת ואולי אפילו נבגדת משניהם.