משחקי הרעב – עורבני חקיין 2

נכון שלא אהבתי את הסרט הראשון של "משחקי הרעב" (בלשון המעטה), אבל אז הגיע הסרט השני, ואז החלק הראשון של השלישי, ומאז אני שבויה בחלומי ומחכה לסרט האחרון בסדרה ולקטניס שלי, אחרונת גיבורות הפעולה, שתציל את העולם ותהרוג כבר את סנואו הרשע הזה ורק תנו לי עוד מג'ניפר לורנס על המסך ואני אהיה מאושרת. ואז הגיע ההקרנה של "משחקי הרעב – עורבני חקיין 2", ונסעתי עם חברה וקיבלנו צמידים (!) והתיישבנו והכל היה נהדר, עד שנגמר, ולא יהיה יותר. ועכשיו אני תוהה מה ראיתי.

ליילה ואיב

על פניו היה ל"ליילה ואיב" פוטנציאל מטורף של סרט על התמודדות של אמהות עם סבל ואובדן, חבל רק שהתסריט הרס את זה. וגם הבימוי.  ליילה (ויולה דיוויס, "העזרה"), היא אם חד הורית לשני ילדים חמודים, אחד בן 18 והשני בן 8. כאשר בנה בן ה-18, סטפון (אמל אמין), נרצח בשוגג ברחוב, היא מנסה להתמודד עם האובדן על ידי הצטרפות לקבוצת תמיכה של אמהות של ילדים שנרצחו. בקבוצה היא פוגשת את איב (ג'ניפר לופז, "ג'רזי גירל"), שעוזרת לה להתמודד עם האובדן הזה, וביחד הן מתחילות שרשרת פעולות שאין ממנה דרך חזרה, עד לסוף שאמור להיות בלתי צפוי, אבל הוא דווקא צפוי. 

הטנור

בסוף השבוע שעבר התארחה בארץ, בשקט ומתחת לרדאר, בחסות מיזם "קולנוע נודד", מרינה רזבזקינה – דוקומנטריסטית ילידת קזחסטן, שגם הקימה במוסקבה בית ספר פרטי לקולנוע דוקומנטרי. חצרות יפו, שישי בערב, אולם קטן אבל עמוס, מול אשה בת שישים וקצת בטריקו וסניקרס ולהט אדיר לקולנוע.

אוורסט

מפעם לפעם עולה השאלה למה לימודי מגדר באוניברסיטאות מתמקדים במצבן של נשים, ולא עוסקים במצבם של גברים. התשובה היא, שכל הלימודים הם לימודי גברים. הרי, ההיסטוריה, המשפט, מדע המדינה ושאר המקצועות נכתבו מנקודת מבט גברית, ובמטרה לענות על צרכים של גברים. בעולם הזה, למדנו כפמיניסטיות לבחון סוגיות פמיניסטיות דרך הנוכחות (או היעדרה) של נשים. גישה זו, שהיא לרוב מדויקת ומשקפת את המציאות המגדרית, יכולה לגרום לנו לפספס דווקא את השינויים החשובים שמתרחשים במודלים של גבריות.

שובר את הכלים

מדי שנה, עם פרוץ עונת האוסקרים, מתחילים לצוץ סרטי הגאונים הפגומים. סרטים המבוססים על דמויות אמיתיות, שהצליחו מעל ומעבר בתחומן למרות שכל הסיכויים היו נגדן בשל לקות כלשהי, פיזית או נפשית, ובגילומם של שחקנים יפים ומוצלחים שכדי להיכנס לנעלי הדמות היו צריכים לעבור מסכת ייסורים כאובה לא פחות, נגיד להעלות במשקל, או להדביק אף מלאכותי. אפשר להבין למה זו הדרך בה מנסה טובי מגוויר להחזיר את עצמו לתודעה ולקושש לעצמו קצת לגיטימיות, לאחר שהתפקיד המשמעותי האחרון שלו היה של ספיידרמן, וגם זה קרה בפעם האחרונה ב-2007, לפני שנבעט מהתפקיד לטובת אתחול הסיפור עם אנדרו גארפילד (שגם הוא נבעט מהתפקיד בינתיים, אבל זה עניין לפוסט אחר). לא בטוח שמהבחירה להיכנס דווקא לנעליו של בובי פישר תבוא הישועה.

קרימזון פיק

אל תלכי לבד ביער. אל תזדייני לפני החתונה. אל תסטי מהשביל כדי לחפש הרפתקאות. הלקחים האלה כבר כל כך נשחקו בסרטי אימה, אגדות וצ'יזבטים שכבר קשה לדמיין אותם בלעדיו. "קרימזון פיק" (למה לא לתרגם ל'פסגת הארגמן', בעצם?) מבקש להשתלב במסורת המפוארת של "סיפורי הרוחות", ושולף מין הארכיון אלמנטיים עיצוביים ומוסר השכל היישר מהמאה ה-19. אל תתפתי אל הזר המסתורי והמקסים, ילדה. אולי הוא מסוכן. אם אבא שלך לא מאשר, תסמכי עליו. תשמרי את הפנטזיות לירח הדבש שלך ושל הגבר הבטוח שאת מכירה היטב.

להציל את מארק וואטני

בשעת סופה נאלצת חבורה של אסטרונאוטים אמריקאיים לנטוש את המאדים ולחזור לכדור הארץ, כשהיא משאירה מאחור אחד מחבריה שנפגע וכנראה מת. מארק וואטני (מאט דיימון) מתעורר יממה אחר כך ומוצא את עצמו לגמרי לבד על כוכב לכת שומם. הוא פצוע, אספקת האוכל שלו מוגבלת, אין לו שום תקשורת עם כדור הארץ. ללא חללית שתיקח אותו הביתה, הוא נאלץ ללמוד לשרוד על כוכב לכת שומם עליו שום דבר לא גדל, עד שתגיע החללית הבאה של נאס״א בעוד ארבע שנים. בעזרת תושיה, הומור וידע נרחב שמיוחד רק לאסטרונאוטים (מדעי החלל, בוטניקה, חבישה קרבית, צפנים וכו׳) וואטני יצליח גם לגדל מזון וגם ליצור תקשורת עם סוכנות החלל ששלחה אותו.