סוף עידן התמימות

בסרט ״סוף עידן התמימות״ של הבמאית וידי בילו צפיתי פעמיים במרווח של שנתיים,  הפעם הראשונה היתה בגלגולו הראשון תחת השם ״פלסטלינה״ ושמחתי על ההזדמנות לצפות בו שוב מנת לכתוב עליו ביקורת זאת, בגלל שמדובר בקול פמינסטי חשוב ובוגר - שאני שמחה להדהדו-  קולה של וידי בילו הבמאית והתסריטאית  שאת סרטה הראשון משנת 2005 ״קרוב לבית״ על זוג חיילות משמר הגבול בירושלים אהבתי מאד. וידי בילו מספרת באופן אותנטי אישי וכנה את סיפורן של הנשים הכלואות בנרטיב הישראלי ההיסטורי פרה מלחמת ששת הימים והכיבוש (ירושלים, 1966) . 

הרץ במבוך מבחני הכוויה

הסרט השני בסידרת הרץ במבוך הוא מותחן פוסט אפוקליפטי שמבויים בתנופה חזותית, ובניגוד לסרט הקודם פונה גם לקהל נשי ומכיל גם 2 גיבורות משנה ועוד מספר לא מבוטל של נשים לוחמות (שהיו חסרות בסרט הקודם). הוא מתרחש בנופים פוסטאפוקליפטיים מושקעים שהולכים והופכים ״אנושיים״ יותר ויותר, אבל הקשר הריגשי לגיבוריו חסר משהו, וגם השאלות הקיומיות שהז׳אנר הזה אוהב להעלות ולהתעסק בהם לא השאירו עליי פה רושם מיוחד. העימות הסופי בין ה״טובים״ ל״רעים״, הגם שהכיל כמה טוויסטים עלילתיים, והתרחש במרחבים ובצבעים הנכונים לעימות כזה, הסתיים להרגשתי קצת מהר מדי ובלי לרדת לעומקן של הדמויות. אבל הדרך לשם היתה מעניינת, לפעמים אפשר אפילו לומר שמאוד.

המתמחה

"המתמחה" הוא עוד אחד מהסרטים האלה על מתמחה שהיא כביכול נחותה יותר מהבוס שלה, אבל מצליחה ללמד אותו מספר דברים ולהפוך את העיניינים על פניהם, להוכיח את עצמה תוך השארת הסדר האמיתי על כנו אבל עם טוויסט. הטוויסט, במקרה של סרטה של ננסי מאיירס ("זה מסובך", "החופשה" ועוד מליון קומדיות רומנטיות), מתרחש פעמיים. פעם ראשונה כשהמתמחה הוא גבר בגיל השלישי (בן 70!), ופעם שנייה כשאני פתאום שמה לב שאן האת'אווי יכולה להיות מהממת.

חובשת קרבית

נתחיל מזה שההקרנה של "חובשת קרבית" היתה אחת ההקרנות הכיפיות שהייתי בה, וממש שמחתי שיש את פורום הקולנועניות שעושה הקרנות כאלו ואפשר ללכת לראות סרטים של נשים עם נשים אחרות בלי קשר להקרנות עיתונאים מעונבות וזה באמת עושה הבדל ענק אם את רואה את הסרט עם קהל אוהד שרק מחכה לראות סרטים של נשים, מאשר עם קהל שמגיע מראש סקפטי לגבי סרט של אישה ועוד על הצבא. זה הופך להיות ממש מדהים כשהסרט טוב, כמו שקורה במקרה הזה.

שם קוד מ.ל.א.ך.

עשרים הדקות הראשונות של  שם קוד מ.ל.א.ך הם עשרים דקות מגניבות נורא.

סיקאריו

סרט אקשן של  במאי מרתק עם דמות נשית במרכזו, מה עוד אפשר לבקש ?!  אני מודה שלא היה שום רמז לעומד לבוא.. אז רקע קצר, למה קצר ? כי באמת אי אפשר לתת יותר מזה בסרט הזה, תכף תבינו למה.

ריקי והפלאש

שני סרטים שראיתי השבוע עוסקים כביכול באותו הנושא, ושונים אחד מהשני כמו שמיים וארץ. הראשון הוא "חובשת קרבית", שיעלה בקרוב, והשני הוא "ריקי והפלאש" – בו עוסקת הביקורת הזו. שני הסרטים האלו עוסקים באישה, שהיא גם אמא וגם אשת קריירה, מנסה לשלב בין השניים וחוטפת על כך. שני הסרטים כל כך דומים מהבחינה הזו, עד שיש בהם אפילו את אותו מונולוג – "אם גבר היה עושה את זה, אף אחד לא היה מדבר, אבל אני אישה ואני פועלת ככה, אז אני חוטפת מהחברה". במילים אלו ממש (טוב, באנגלית). אבל בעוד "חובשת קרבית" עושה זאת בצורה מורכבת ומדהימה, "ריקי והפלאש" שטחי למדי ולא מצליח להעביר את המורכבות שנמצאת ללא ספק בתסריט שכתבה דיאבלו קודי (ג'ונו). אבל לא ראיתן, ואתן גם עדין לא יכולות לראות, את "חובשת קרבית", אז נחזור לריקי והפלאש.