אור ירח

אני זוכרת שראיתי פעם ראשונה את הדמות של עומאר ב"הסמויה" (פעם ראשונה כי אחר כך ראיתי שוב פעם את הסדרה). הגנגסטר השחור, הרוצח, סוחר הסמים, הרגיש וההומו. היתי בהלם. לא ראיתי דמות כזאת לפניו בשום מקום (אבל הידע שלי מוגבל בסרטי כנופיות וגם בסרטי הומואים, אז אני לא אומרת שהוא היה הדמות הראשונה אי פעם חלילה), וחשבתי שאולי צריך לראות יותר ממנו. ואז הגיע "אור ירח", וכבר מהטריילר היה ברור שיהיה מדובר בסרט הומואים, אבל רק לא הבנתי מה עוד יהיה שם.

"אור ירח" עוקב אחרי החיים של שיירון, שמחולקים לשלוש תקופות: קטן וחמוד, נער קצת פחות חמוד אבל בכל זאת, ובחור בוגר יחסית (מגלמים אותו אלכס היברט, אשטון סנדרס וטרבנטה רודס בהתאמה). בכל אחת מהתקופות יש לו שם אחר, וכולן מובילות בסופו של דבר לגבר שהוא יהיה – בלק (שחור), שהרחוב והחיים הפכו אותו למה שהוא. יש לו אמא, פולה (נעמי האריס), מכורה לסמים ובאופן כללי לא נחמדה במיוחד, וחבר טוב אחד – קווין (גם הוא משוחק על ידי שלושה שחקנים שונים לפי התקופות). כשהוא קטן הוא פוגש את חואן, גנגסטר טוב לב (מהרשלה עלי), שביחד עם בת זוגו תרזה (ג'נל מונה), מנסים לגדל אותו ולהציל אותו, כנראה ללא הצלחה.  

נשמע קצת מסובך אבל זה לא מאד. החלוקה לתקופות מאד ברורה כשלכל תקופה יש את השם של הגיבור הראשי באותו זמן – ליטל (קטן), שיירון (שמו האמיתי), ו-בלק (הגבר שהפך להיות). כל חלק כזה מתאים בדיוק לשם. כשהוא קטן, שיירון לא יכול להסתדר לבד וזקוק לעזרה, הוא לא יודע מה שמו (סימבולית), ולא יודע איך להתנהל בעולם. כשהוא מתבגר הוא חוזר לשמו האמיתי, כדי למצוא את הזהות שלו, וכשהוא גדול, הוא הופך להיות מה שהוא אמור להיות – גבר שחור ושרירי. "אור ירח" הוא ללא ספק סרט על חיפוש זהות אינדיווידאולית בתוך עולם שמקשה עלינו לעשות זאת, בוודאי בתוך שכונת פשע ועוני, ואם מסתכלות עליו רק בצורה כזו אז מדובר בסרט בינוני סך הכל, די קלישאתי, יעיל ואפילו מרגש אבל רק בגבולות הסביר, ובעיקר מאד מאד צפוי.

אבל לא כדאי להסתכל עליו ככה, כי "אור ירח" הוא הרבה יותר מזה. כי הדמות הגברית שנבנית מולינו היא לא דמות גברית רגילה, אלא דמות של גבר הומוסקסואל שנרדף בגלל המיניות שלו, שעובר יחסי אהבה-שנאה איתה, ושלא מסוגל להשלים איתה לבדו. הסרט מעדיף שלא להתעמת ישירות עם המיניות של שיירון (ליטל, בלק, איך שתרצו), ומנסה לעטוף אותה בסיפור התבגרות רגיל אבל הוא לא מצליח, וההבלחות של ההתמודדות עם הנטייה המינית עולות כל הזמן. לפעמים כקלישאה מעצבנת, אבל לפעמים כרגע מופלא. בנוסף לנטייה המינית, "אור ירח" מצליח במקום בלתי צפוי אולי, כשהוא מחבר בין הדמות של קווין לדמות של שיירון. לאו דווקא כמאהבים – כי לא ברור שזה מה שהם – אבל כבני אדם. אולי שיירון הוא הדמות הראשית, אבל הדמות של קווין היא הרבה יותר מעניינת ממנו, הרבה יותר מורכבת ממנו ובוודאי הרבה יותר נחמדה ממנו. מערכת היחסים שנבנית בין קווין ושיירון, כשהראשון דואג לו לאורך כל הסרט, כמעט מגיל אפס, עד לסיום הסרט, היא אחת היפות שראיתי בין גברים בקולנוע. לא מדובר כאן ב"ברומנס" כמו בסרטים של ג'אד אפאטו, אלא בחברות עדינה, רגישה ומורכבת שעוברת את כל מחסומי הקלישאות שהסרט מציב לה פעם אחר פעם.

אני לא מבינה גדולה בייצוג הומואים בסרטים, אבל אני כן מבינה גדולה מאד בייצוגים של לסביות. לקח המון שנים עד שלסביות קיבלו ייצוג חיובי בקולנוע, ולקח עוד יותר שנים כדי שלסביות שחורות יקבלו ייצוג כזה. אני לא בטוחה ששיירון הוא יצוג לגמרי חיובי של גבר שחור הומו, אבל אני כן בטוחה שיש כאן ייצוג מורכב שמראה מספר צדדים של הדמות, וככזה הוא כבר חיובי בעיניי. אחרי עומאר, שהיו לי חמש עונות להתאהב בו, כאן יש לי דמות שיש לה שעה וחצי לספר את עצמה. דמות שהמיניות שלה מתקבלת כמעט מיד על ידי אלו הקרובים אליה ביותר, וכמובן שאינה מתקבלת על ידי אלו שלא מקבלים כלום אף פעם. וזה יפה, וזה מרגש. סרטים של מיעוט בתוך מיעוט תמיד מרגשים אותי, ולכן אני מוכנה לסלוח על כך שהסרט כן קלישאתי וצפוי לעיתים, אבל הוא חשוב, יפה, ויש בו מערכות יחסים מאד רגישות בין גברים, שאולי לא מדגימים "גבריות חדשה", אבל לפחות יכולתי להתחבר אליהם, מה שאני לא מסוגלת לעשות עם רוב הדמויות של הגברים בקולנוע היום.

ליאור אלפנט

ולסיכום :

ארבעה כוכבים

לא עובר בכדל