כמו כל דבר בצבא, גם
"הנוסעים" מתחלק לשלושה חלקים
בחלק הראשון ג'ים פרסטון (כריס פראט),
מכונאי פשוט, מתעורר בחללית הנמצאת בעיצומו של מסע לאכלוס כוכב לכת חדש. זה טוב
ויפה וזה מה שהוא תכנן לעשות, אלא שעקב תקלה הוא מתעורר תשעים שנה לפני הזמן, בעוד
שאר נוסעי החללית – נוסעים ואנשי צוות – עדיין נמים את שנתם, בתא המשמר אותם
צעירים ויפים. בתחילה הוא מנסה להבין מה גרם לתקלה ולתקן את התא שלו, כדי שיוכל
לחזור לשנתו המשמרת. אחר כך הוא מנסה להעיר את אנשי הצוות, ליצור קשר עם התמיכה הטכנית
של החברה, אי שם בכדור הארץ, אפילו לפרוץ לגשר הפיקוד. הצידוק העלילתי לכך שהוא לא
מצליח לעשות את כל הנ"ל קלוש למדי, השורה התחתונה היא שלבסוף הוא מתייאש,
מגדל זקן של הומלס ונהיה כריסטיאן בייל. מבחינה זו, "הנוסעים" הוא לא
ממש סרט מדע בדיוני – באותה מידה הוא יכול היה להתרחש באי בודד או כפר נטוש, להוציא
החלק של ארתור (מייקל שיין), ברמן הספינה, איש השיחה היחיד של ג'ים, ורובוט. כנראה
שכשאתה לכוד בחללית שאתה כבר יודע שתחיה ותמות בה לבד, אתה לא יכול להרשות לעצמך
להיות בררן.
ואז, בחלק השני של
הסרט, פוגש ג'ים את היפהפיה הנרדמת. פוגש זו מילה קצת מרחיקת לכת - כמו שאר נוסעי
הספינה, גם אורורה ליין (ג'ניפר לורנס) נמה את שנתה בתא שלה. אלה שג'ים רואה אותה,
מתאהב בה, ואחרי שהוא לומד את כל מה שהוא יכול עליה - מחליט להעיר אותה. לא
בנשיקה, בחבלה מכוונת בתא השינה שלה. אורורה, היפה והמשכילה והעשירה ממנו בהרבה,
מקיצה משנתה, וכצפוי, בהתחשב בעובדה שהם שני האנשים היחידים הערים על החללית הזאת
- מתפתח ביניהם רומן. וכמו בכל רומן יפה ומלבלב, ג'ים מקפיד להסתיר מאורורה את
העובדה שהוא זה שאחראי לזה שהיא לעולם לא תגשים את חלומה, לא תגיע לכוכב הלכת אליו
רצתה להגיע, ושהוא זה שגזר עליה לבלות את שארית חייה איתו. כך שלמעשה מה שקורה
ביניהם הוא המקבילה לזוגיות מתעללת: אורורה נמצאת עם בחור שהיא בבירור טובה מדי
בשבילו, רק בגלל שהיא לא רואה שום דרך החוצה ואין לה למעשה ברירה. היא אפילו משכנעת
את עצמה שהיא באמת ובתמים מאושרת, כפי שהיא כותבת ביומנה, אותו היא מקווה להפוך
לספר למען בדורות הבאים.
אלא שאז מגיע החלק
השלישי של הסרט, ובו מגלה אורורה את מה שג'ים ניסה להסתיר ממנה. בשלב זה מערכת
היחסים המתעללת כבר עולה מדרגה: ג'ים, כפי שאומרת אורורה במפורש, לקח את חייה –
רצח אותה - רק שהיא עדיין בחיים, ואין לה לאן לברוח ממנו. באופן טבעי, היא לא רוצה
איתו שום קשר, ועושה כמיטב יכולתה להתעלם ממנו. הפתרון היחיד למצב הזה, מבחינתו של
ג'ים, הוא להפוך לגיבור – כי זה ידוע שנשים מתות על גיבורים - ובאופן פלאי, זה בדיוק
מה שהתסריט מאפשר לו. מסתבר שבחללית יש תקלה קטנה – זו שגרמה לו להתעורר משנתו
מלכתחילה – ועכשיו פתאום היא הופכת למג'ורית ואם לא יעשה משהו, ברגע זה ממש, כולנו
אבודים. ג'ים, האדם הנכון – והיחיד – בזמן הנכון, אכן עושה את המשהו, שדורש ממנו
הקרבה הירואית, מה שגורם לאורורה לא רק להתבונן בו באור חדש לגמרי ובמבט מעריץ,
אלא גם להשליך את חייה מנגד כדי להציל אותו. זה השלב שבו לעובדה שהסרט מתרחש בחלל
יש משמעות כלשהי – וגם השלב בו הוא הופך לחיקוי לא מאוד מוצלח של "כוח
משיכה". בסרט ההוא, משנת 2014, סנדרה בולוק מצליחה להציל את עצמה ממוות כמעט
וודאי לאחר שריחפה בחלל בלי אפשרות לחזור לחללית שלה, ולמעשה נולדת מחדש. בסרט הזה
ג'ניפר לורנס בוחרת להישאר עם הגבר שלקח ממנה את חייה, למרות שנפתחת בפניה אפשרות
אחרת, וסותמת לעצמה את הגולל על האפשרות לחיים טובים יותר. כך שבכל מה שקשור
לייצוג נשי בקולנוע אשכרה הלכנו פה אחורה. הנה לכם מדע בדיוני כהלכתו.
מיכל סופר זמרני
ולסיכום :
בכדל – 0.
3 כוכבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה