מכסחות השדים

קשה לכתוב ביקורת על סרט שעוד לפני שיצא זכה לכל כך הרבה ביקורות. "מכסחות השדים" היה נתון תחת עדשת מיקרוסקופ מהרגע שהוכרז שברימייק לסרט האהוב יככבו ארבע נשים. זעקה גדולה עלתה – איך ייתכן? למה לעשות רימייק לקלאסיקה שכזו? מי אלה הנשים האלו בכלל? ומי הן שיחליפו את דן אקרויד והרולד רמיס האהובים? מול זעקות השבר של גברים נגזלים, התייצבו פמיניסטיות ואנשים סבירים בכל מקום בכדי להגן על הסרט שעוד לא יצא.

עקב כך, נכנסתי להקרנה של הסרט בחששות גדולים מאוד. מה יקרה אם הוא יתגלה כגרוע באמת? זו סכנה שעומדת בפני כל סרט אקשן קייצי, אך אם הסרט הזה יהיה גרוע, האולפנים ההוליודיים הגדולים ישתמשו בכך בכדי להמשיך וללהק רק גברים בסרטי אקשן למשך עוד כמה עשורים.

אני מאוד אוהבת סרטי פעולה, בעיקר מהסוג ה"קליל". הבו לי סרט עם גיבור או גיבורה קשוחים, שורות שנונות וקרבות מרשימים ואני מרוצה. הבעיה היא שלמרות שנראה שיצירתו של סרט פעולה היא דבר מה פשוט יחסית, מדובר באמנות של ממש. קשה לייצר סרט שמרגיש מותח ובעל משמעות ובו זמנית מסוגל להצחיק. 

"מכסחות השדים" יכול היה בקלות ליפול לאחת מהמון המלכודות שחיכו לו בדרך, להיות רציני מדי, או חסר חשיבות, להתעלם מהסרטים שקדמו לו או להתייחס אליהם יותר מדי ומעבר לפינה כבר חיכו לו מבקרים עם קלשונים ביד, רק ממתינים לצלוב אותו בכדי להביע את נאמנותם לסרט המקורי ולאידיאל האבוד של הגבריות האמריקנית.

במילותיה של טיילור סוויפט, השונאים ימשיכו בשלהם כנראה, אבל מי שלא מעוניינת לשנוא את הסרט עקב עקרונות לא ברורים, תמצא סרט מצחיק, כייפי ומהנה מאוד.

"מכסחות השדים" מציג עלילה שדומה מאוד לזו של קודמיו – צוות מדעניות שמנסות להשיג הכרה ונלחמות בממסד שרואה בהן נשים היסטריות ומשוגעות, מביסות שדים בעזרת הומור שנון יותר ולעיתים פחות. השינוי המגדרי לא עומד בלב העלילה, הסרט מנסה להבהיר שהוא פשוט סרט אקשן ובמקרה יש בו ארבע נשים וזה, כשלעצמו, מעשה פמיניסטי ביותר. למרות זאת, העלילה של הסרט מקבלת עומק מעניין מכיוון שעכשיו מכסחות השדים שלנו נאבקות לא רק מול ממסד אדיש אלא מול ממסד שבקלות מכניס אותן לסטריאוטיפ של היסטריות ומשוגעות. העלילה הזו גם מתכתבת עם הביקורת לה זכה הסרט, בסצנה אחת המכסחות קוראות תגובות למעשיהן ביוטיוב ונתקלות בתגובות מיזוגניות שיכלו להגיע מהתגובות לטריילר של הסרט עצמו. החיבור הזה בין עלילת הסרט לחיים האמיתיים מצליחה לגרום לו להרגיש רלוונטי ומעניין במיוחד.

העלילה היא לא כל מה שעובד בסרט. ארבעת השחקניות המעולות הן אלו שנושאות את הסרט. מליסה מק'ארתי וקריסטין וויג משחקות שתי מדעניות, חברות ילדות, שדרכיהן נפרדו מכיוון שלאחת מהן הייתה חשובה ההכרה הממסדית. הן מצליחות להביא דינמיקה מורכבת ומרגשת למסך אפילו שברוב הסצנות שלהן הן נלחמות במפלצות ירוקות ברמות שונות של גועל. 

קייט מקינון מוסיפה אווירת שטות שמאפיינת את הזכיון מימיו הראשונים, אך מצליחה להכניס לדמותה המוקצנת איזושהי תמימות לבבית שהופכת אותה לאותנטית. לזלי ג'ונס, בעיניי השחקנית המצחיקה ביותר מבין הארבע, לא מקבלת מספיק לעשות, אבל האנרגיה שלה בכל סצנה וסצנה מרימה את הסרט ועוזרת להניע אותו ברגעים שמרגישים יותר איטיים. 

את הקאסט המצויין משלים כריס המסוורת', ת'ור בשבילכן, שמשחק את קווין פקיד הקבלה של ארבעת המכסחות. ההיפוך המגדרי נמשך גם בליהוק של המסוורת' שמשחק חתיך מטומטם במיוחד. כמה מהשורות המצחיקות של הסרט מגיעות מכיוונו ונראה שהסרט עוזר גם לו לפרוץ גבולות חברתיים שכן המסוורת', שתוייג עד עתה כחתיך ותו לא מתגלה כשחקן קומי מוכשר.

לצד הקאסט המרכזי מבליחים כמעט כל חברי הקאסט המקורי. בכלל, לא ברור איך מישהו שראה את הסרט יכול לטעון שהוא לא מכבד את קודמיו, כל סצנה וסצנה היא הומאז' לאספקט אחר של הסרט המקורי ורובן ככולן עובדות מכיוון שהן מפעילות את בלוטת הנוסטלגיה מבלי להשתלט ולהרוס את האווירה של הסרט. הביקורת העניינית ביותר שניתן להעלות נוגעת לשיר המפורסם שהוא אולי החלק המוכר ביותר מהסרט המקורי שזוכה כאן לשלל רמיקסים שונים ומעצבנים כשכל מה שהקהל באולם רוצה זה לשמוע את צלילי הסינתסייזר המוכרים עולים שוב מהמסך. המנגינה המנצחת חוזרת בסוף הסרט עם עליית הכתבויות, אבל היה מקום לשלב אותה מוקדם יותר.

ועדיין, לב הסרט הוא הדינמיקה בין ארבעת הנשים שמשחזרת את הכיף של הסרט המקורי. "מכסחי השדים" עבד מכיוון שהוא הפגיש בין ארבעה שחקנים מוכשרים שאלתרו יחד והביאו הומור שטותי במיוחד למסך. "מכסחות השדים" עובד מאותה סיבה בדיוק והוא מצליח להביא איתו אנרגיה ועניין מחודשים כי למרות שעברו עשורים מאז הסרט הקודם, עדיין נדיר לראות ארבע נשים יחד על המסך.

 מאיה רומן