מסתבר שהסרט
"החתונה היוונית שלי" אשר הוצג בקולנוע לפני 14 שנים, הוכתר כאחת
הקומדיות הרומנטיות הרווחיות ביותר אי פעם. גם אני, כמו רבים אחרים, צפיתי בו יותר
מפעם אחת. את הסרט הראשון אני זוכרת בחיבה רבה. יתכן שהזמן שחלף המתיק את הזיכרון
או אולי העובדה שהיתי אז בחורה צעירה בת 18, הרבה פחות ביקורתית וחובבת מושבעת של
קומדיות רומנטיות (מה שנכון עד היום...). לכן, שמחתי לקבל הזמנה לסרט ההמשך אשר
עלה לאקרנים בימים אלה. מה רבה היתה אכזבתי.
סרט ההמשך קיבץ אליו
את הקאסט המקורי בתוספת חיזוק של דור ההמשך הצעיר ( פריס, בתה של טולה, הכלה
היוונית המקורית). למראית עין נראה כי לא הרבה השתנה במשפחה היוונית המורחבת,
משפחת פורטקולס. כולם עדיין מתגוררים בשיקגו, נשואים, ילדים, מסעדה משפחתית. קולניים
מתמיד, תאבי חיים ואוכל ובעיקר קרובים זה לזה באופן פיסי ומנטלי עד כדי חנק ממש.
מבעד לצהלות היאסו
וההופה של המשפחה ניבטת אלינו טולה (ניאה ורדלוס), כוכבת הסרט הראשון, נפולת פנים
ומוזנחת- טולה בדכאון. בתה היחידה, פריס, לא זקוקה לה עוד.
זו האחרונה עומדת לסיים
את התיכון ומחכה בציפייה לרגע שבו תעזוב לקולג' ותשתחרר מחיבוק הדוב החונק של
המשפחה. הוריה של טולה לעומת זאת, הזדקנו וזקוקים לה יותר ויותר. היא מנסה לטפל
בהם וכל זאת על חשבון בעלה וחיי נישואיה אשר נדמים כשוליים בעלילת חייה. בעלה, אשר
בסרט המקורי (ג'ון קורבט) מיצב את עצמו כממיס הברכיים הלאומי- אב הטיפוס לבחור
החתיך וההו כה מקסים (הוא שיחק תפקיד כמעט זהה ב"סקס והעיר הגדולה" כבן
זוגה של קארי ברדשו), הפך כאן לצל חיוור וסטראוטיפי של אמריקאי חיוור ולבנבן בתוך
משפחה ים תיכונית סוערת.
עלילת הסרט נעה בכמה
צירים - עזיבתה של פריס את הקן המשפחתי-תלמד בשיקגו ?או תברח לקצה השני של אמריקה
רחמנא ליצלן. כמו כן, הוריה של טולה מגלים כי הם חיים בחטא וכי תעודת הנישואין
שלהם מעולם לא נחתמה- המשפחה המורחבת כולה נאספת ומארגנת להם מסיבת חתונה. ומעל
הכל- חיי הנישואין של טולה ואובדן הזהות שלה- מי היא בעצם? האם יש לה קיום מבלי
שהיא מתפקדת כאימא במשרה מלאה?
לכאורה, נושאים
מעניינים למדי, ודאי שיש כאן מקום לאמירה מגדרית ולאבולוציה קולנועית (מאז הסרט
הראשון בסידרה ועד היום) בנוגע לנישואין, משפחה פטריארכלית, עצמאות ופמיניזם ועוד
. רוב רובם של האמירות הללו מתפספסות. הרבה מזה נובע מנטייה לטובת קיטש הוליוודי
ולקחי חיים בנאליים כמו "נישואין זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן, כמו פרח
שצריך מים ואור" או "דווקא מרחק פיסי יכול לייצר קירבה רגשית
אמתית". "החדשנות" הליברלית היחידה היא קבלתו הבלתי אמינה בעליל של
בן המשפחה כהומוסקסואל על ידי הוריו- תפנית צדדית בעלילה אשר נדמית כאפיזודה שולית
לצד האשרור האינסופי של הטרוסקסואליות וחתונה מסורתית.
קאסט השחקנים לא
השתנה בהרבה אך הם הזדקנו ואיתם גם ההומור האתני שכל הפטה והמוסקה בעולם לא יכולים
להפוך אותו למעורר תאבון או צחוק בריא. הבדיחות על היוונים ועל כך שכל דבר בעולם
הומצא על ידם, הווינדקס שאביה של טולה משפריץ לכל עבר כתרופת פלא, הסבתא רבא
השתקנית שכל תפקידה הוא מעין עציץ סלפסטיק- לא נעים לומר, זה לא כל כך מצחיק.
לפרקים מעורר גיחוך אבל קומדיה של ממש זה לא.
האכזבה הכי גדולה שלי
מהסרט נעוצה בדמותה של טולה ובשטויות שהיא פולטת מפיה ממש לקראת סוף הסרט. כשנראה
שטולה מבינה שעליה להתמקד בעצמה ובזוגיות שלה, לבנות מחדש את זהותה ולהיות אישה
עצמאית וחופשית בעולם- אנחנו מבינים שזו תרמית. כשבעלה אומר לה, יהיה לנו כיף נוכל
לטייל בעולם, לחוות. היא עונה: אולי נאמץ תינוק קטן וחמוד. תחשוב על זה. Pleaseeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeee
נטע דנציגר
ולסיכום :
דירוג: 2 כוכבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה