האמת שיצאתי מאוכזבת מהסרט, האיש שנולד מחדש וחשבתי שהדבר
הפשוט ביותר לעשות הוא לא לכתוב עליו, הרי הבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו הוא
מהיקרים לליבי ומאז הסרט בבל הוא בכלל אחד המרתקים ביותר שיש, א ב ל הביקורות
המהללות של קולגות שלנו רדפו אותי מכל עבר: יצירת מופת, השראה, מצוין, נפלא, יצירה
עוצמתית... כך כתבו ואני לא מצליחה לשתוק וחייבת לכתוב "המלך עירום".
הולוודים נוצצים. בואו נתחיל בתסריט,
מה יש לנו כאן, איש שנפצע במאבק עם דובה !
כן, כן בסצינה מאוד מפורטת וארוכה
להחריד, הדובה קורעת את האיש לגזרים, אמיתי - קורעת ! ולבסוף עוד מתמוטטת ונשכבת
עליו, צריך היה איזה 4 אנשים בשביל להרים ממנו את גופת הדובה והנה הוא חי, ואוו
ברצינות ?! אני מנחשת שלהבדיל ממני כל הגברים באולם אמרו לעצמם, כן גם אני היתי
בצנחנים, וקטן עלי דובה של איזה 5000 טון, אז לא אהיה קטנונית, ניצחתם את הדובה
סבבה.
אז למה המלך עירום ? ובכן, אשתף אתכן בכמה
תהיות שעלו בי במהלך הסרט הארוך הזה, כי אני שלא היתי בצנחנים חשבתי שיש בתסריט
הזה הרבה חורים, למשל האיש הפצוע לא מדבר, כנראה שהדובה קרעה לו את מיתרי הקול,
חזק. אני מודה שיש בסרט כמה סצינות חזקות בהן לאונרדו דקפריו מצליח לכבוש את
המסך בשתיקה קורעת אבל אז מגיע הרגע בו החליטו היוצרים שדי, שתקנו מספיק, והאיש
חוזר לדבר כאילו כלום. כאילו ככה זה ביצירות מופת.
בחיי פתאום אחרי חצי סרט הוא מדבר. ובאותו האופן התסריט
הפרום הזה ממשיך, מה שגרם לי להרגשה שזה פשוט סרט קומיקס. כי מבחינתי רק בסרטי
אנמציה אפשר שלרגע אחד הגיבור ישן בשלג עמוק כאילו הוא נח על חופי הקופה קאבנה
ולרגע אחד קפוא כל כך שהוא צריך לישון
בתוך גופה של סוס. לרגע אחד יש קלוז אפ על רגלו השבורה והמפורקת ואז קאט והוא
בפסגת הר מושלג (ובאמת יפיפה) קם על רגליו ויוצא למסע הנקמה שלו, שיא השיאים היא
סצינת מכות בשלג בה פשוט הרגשתי כמו בגן מושלג והתחשק לי לצעוק, ילדים מספיק !
הדמויות שטוחות, הטוב לעומת הרע כל כך ברור, עד שמזל שהכניסו את הדמות
של המפקד הג'ינג'י, כדי שתהיה לפחות דמות אחת מורכבת בכל הסיפור. אפשר לכתוב מאמר
שלם על כך שבסופו של דבר, אחרי כל האינדיאנים והאמריקאים, מי שבאמת יוצאים "הרעים"
פה הם הצרפתים. אפשר גם לתת נקודות זכות לכך שהדמות היחידה שאומרת מונולוג יותר
ארוך ממשפט היא דמותו של האב האינדיאני שמחפש את בתו, והנאום שלו על הכיבוש מהדהד
עמוק לישראל, אבל כל הנאום הזה הוא רק חצי דקה מתוך סרט של כמעט שלוש שעות שמנסה
לגרום לנו לתהות על מוסר, ואולי לשאול אותנו שאלות על גבריות – אבל בתהיות האלה
היינו כבר, והגבריות לא מספיק מעניינת.
אז זה נכון, יש צילומים מרהיבים, יש מוזיקה מדויקת
(אימקס, חוויה רבת עוצמה) ,יש רגעי משחק חזקים של ליאנרדו דיקפריו ועוד יותר של
טום הרדי המצוין אבל אל תטעו כל אלה לא קרובים אפילו למה שאני יכולה ורוצה להגדיר
כיצירת מופת.
יעל בדאי
ולסיכום :
3 כוכבים
בכדל - הצחקתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה