קרול

אני מאוהבת בטוד היינס, באמת. עוד מאז וולווט גולדמיין (ביי בואי), דרך "הרחק מגן עדן", ודרך כל תקופת דגלס סירק שהייתה לי לפני כמה שנים והגיעה לשיאה דווקא ב"מילדרד פירס" של היינס. המלודרמה היא אחד הז'אנרים האהובים עליי, ואין כמו היינס ואלמודובר כדי לגרום לי לרצות להיות שם. ומי עושות מלודרמה טוב יותר מלסביות? אין ספק שאנחנו חומר מעולה למלודרמה. אז גם שנות החמישים, גם טוד היינס וגם לסביות? "קרול" היה נשמע כמו מאסטרפיס עוד לפני שראיתי פריים אחד מתוכו. וגם תוך כדי.

קרול (קייט בלנשט) היא אישה נשואה בתהליכי פרידה, עם בת קטנה וחמודה, הרבה כסף, ומשיכה חזקה מאד לנשים. בעלה הרג' (קייל צ'נדלר), עדיין אוהב אותה, ומוכן לעשות הכל כדי שהם יישארו ביחד. הכל כולל הכל.

לעומתה, ת'רז (רוני מארה), היא בחורה צעירה שעובדת למחייתה בקניון, מצלמת כתחביב ויש לה חבר חמוד שאיתו היא לא שוכבת, ריצ'רד (ג'ייק לייסי). קרול פוגשת בת'רז בחנות הצעצועים בה היא עובדת, ומשם הן מתחילות רומן ומסע אחת עם השנייה ואחת אל השנייה, ברחבי ארה"ב. מסע שכולנו יודעות איפה הוא יתחיל, אבל אף אחת מאיתנו לא יודעת איך הוא ייגמר.

מאיפה נתחיל? הצילום מושלם, היינס מצליח, כמו תמיד, להעניק לנו חוויה מושלמת של מלודרמה משנות החמישים, מקצה לקצה. התפאורה, התלבושות, המכוניות, המעמדות, הנשים, הגברים, הסקס – לטוב ולרע. הסרט מתקדם באיטיות אל עבר הלא נודע, תוך כדי שנדמה שאנחנו כל הזמן על הקצה. אם במלודרמה הכל גדול מהחיים, כאן החוויה היא גדולה מהחיים אבל לא עבור הצופות, אלא עבור הדמויות. ת'רז מתאהבת בקרול כנגד כל הסיכויים – היא אישה, היא מבוגרת ממנה בלמעלה מעשרים שנה (בערך), והיא במעמד גבוה בהרבה משלה. ולמרות שנדמה שהכל פועל בדרך שקרול היתה רוצה שיפעל, מה שמעניין בסרט הוא שדווקא ת'רז היא זו שמניעה את הרומן ביניהן. היא זו שרוצה שהן ישנו באותה מיטה אחרי שעות וימים של נסיעה ושינה במיטות נפרדות. היא זו שיוזמת את המין ביניהן, היא זו שעושה את הבחירה בסוף הסרט (בלי ספויילרים). ת'רז, הצעירה השברירית, היא זו שגורמת להכל לקרות.

לעומתה, קרול, היא אישה די יבשה. לא רק שקייט בלנשט משחקת בעיניי פחות טוב ממארה בסרט הזה, אלא גם שהדמות שלה פחות מעניינת. אישה משועממת מהפרברים שמנסה לצאת מיחסים משעממים ומגלה שהיא נמשכת גם לנשים – לא דבר חדש. אבל במלודרמה כמו במלודרמה, שנחשב "ז'אנר של נשים", הדברים המעניינים באמת מתחבאים באמהות. קרול היא לא אמא מושלמת, וגם לא מנסה להיות. אבל היא כן נלחמת על הבת שלה, ולא מוותרת בקלות. לכן, הסצנה בה היא מאבדת את המשמורת על הבת שלה, וכל פינה בה מערכת היחסים שלה עם בתה מתגלה – היא מופת של תסריט וקולנוע. מערכת היחסים שלה ושל הבת שלה מפתיעה ומרתקת ולא בגלל שהבת שלה נמצאת, אלא בגלל שהיא לא נמצאת. אז תגידו שהיא מוצאת את ת'רז ונמשכת אליה כי היא רוצה דמות בת, יכול להיות שזה נכון. וגם את ת'רז היא עוזבת בשביל לחזור – אולי – כשזה יהיה אפשרי. אבל בכל מקרה, ת'רז מציעה לקרול אמהות מסוג אחר, וקרול לא מוכנה לקבל את סוג האמהות הזה, היא רוצה את הדרך שלה, כמו עם בתה האמיתית.

ועם כל היופי הזה, יש לסרט כמה בעיות. הראשונה – לא באמת ברור, מלבד ניחושים של חיפוש דמות בת, או משיכה של מעמדות מנוגדים, מה ת'רז וקרול מוצאות אחת בשנייה. הן בקושי מדברות, והרומן בינהן מתחיל כמו משום מקום. נדמה שלהוציא את החיבור הפיזי, הן לא מוצאות אחת בשנייה הרבה, וזה מפריע מאד לסרט שמבוסס כולו על הרומן ביניהן. בנוסף, הרומן ביניהן מתרחש ברובו בראש של שתי הגיבורות, ופחות על המסך, כיוון שבסופו של דבר, לא קורה ביניהן הרבה, רק אנחנו חושבות שקורה. לוקח להן שנים לגעת אחת בשנייה, וכשזה קורה – זה לא ניצוצות. אני מתקשה להאמין שהן באמת מאוהבות ונמשכות אחת לשנייה כמו שאני אמורה להרגיש ולמעשה, הרגעים בהם המשיכה מרגישה אוטנטית ואמיתית הם הרגעים בהם הן לא נוגעות אחת בשנייה כלל, או מרפרפות אחת ליד השנייה. כמו הרבה רומנים, השלב של המתח המיני הרבה יותר מרגש והרבה יותר כיפי מהרומן עצמו.

בנוסף, הסרט מתעלם לחלוטין מפער הגילאים והמעמדות בין שתי הנשים האלו, וחוץ מלהציג את הפער, שתי הנשים עצמן לא עושות איתו דבר. כמו ב"לאהוב אותה", שם היו פערים דומים שלא התמודדו איתם, גם "קרול" מעדיף להדחיק את הפערים ולהתמקד באווירה – והוא עושה את זה מושלם.

לסיכום – קרול הוא סרט מעולה, אבל לא יותר. הוא אחד מהסרטים שמציגים רומנים בין נשים בצורה הכי יפה על מסכינו כרגע, אבל זה רק בגלל שעדיין אין הרבה סרטים כאלה. היינס הוא במאי רגיש בצורה יוצאת דופן, והעין שלו מדהימה. הצילום מרהיב והאווירה מושלמת, אבל אחרי שיצאתי מהסרט, לא נשארתי בו הרבה. לכו לקולנוע, זה אחד הסרטים היחידים ששווים את זה עכשיו, אבל לא כי הסיפור מצויין, אלא כי כל פריים פה הוא ציור (ותודה ליעל שוב שלימדה אותי את זה לגבי הסרט).

ליאור אלפנט

ולסיכום :

ארבעה כוכבים

עובר בכדל