ליבי דיי (שרליז ת׳רון) שרדה בגיל שבע את הטבח בחוות דיי בו נרצחו אימה ושתי
אחיותיה. 25 שנים אחרי, כשקרן התרומות שקיימה אותה מתרוקנת, והיא עושה את מה שלא היתה עושה לעולם: מסכימה לפגוש את לייל וירת׳ (ניקולס הולט) ממועדון הרצח של קנזס - קבוצה שמתעניינת ברציחות שלא פוענחו, ולבדוק את חפותו האפשרית של אחיה הבכור, בן דיי (קורי סטול) שהורשע ויושב בכלא, ושעדותה כילדה סייעה להפלילו.
אני מודה שהסרט
סיקרן אותי מאוד. שורדת יחידה של טבח מפורסם, כמה סרטים בלתי נשכחים מהז׳אנר (זודיאק, מיסטיק ריבר, הקיץ של סם). הקולנוע האמריקאי אוהב חומרים כאלה ולעיתים גם מצליח
להגיד בעזרתם משהו על אמריקה ועל הצד המטורף הזה שתמיד היה בה, למרות הערכים המאוד שמרניים שלה ואולי בגללם. יש משהו במועדון רצח שמזמין מותחן מעולה ונדמה שכבר
מזמן צריך היה להיות סרט כזה. הרבע שעה הראשונה של מקומות אפלים קיימה את ההבטחה: ליבי מקבלת את 450 הדולרים האחרונים מהקרן ובהעדר רעיונות, פותחת את מכתבי התורמים הרחומים שמעולם לא קראה בילדותה, כולם ״אמריקאים טובים״. ביניהם מתחבא מכתבו של ווירת׳, שמציע לה כסף תמורת שיתוף פעולה. ווירת׳, ש״נראה כמו רוצח סדרתי, מה שאומר שהוא כנראה לא כזה״, מכניס אותה למועדון ומבטיח לה שלמרות הווירדואים מסביב
הוא וחבריו ״אנשים רגילים שאוהבים לפתור פשעים בזמנם הפנוי״ - הצהרה שלאכזבתי מתבררת כנכונה.
ת'רון נכנסת שוב לטייפקאסט ההפוך מהאישה הכל אמריקאית
שיופיה מבקש ומגלמת את הדמות הפצועה של ליבי באפקטיביות. כובע המצחיה שמסתיר את פניה וידיה הקפוצות בכיסים, יוצרים דמות סגורה שלא יצרה קשרים, לא עבדה ולא הצליחה להיפך לאדם בוגר או לאישה. בהוליווד התכונות הנ״ל לפעמים שוות ערך ללסביות- ואכן שפת גופה כמעט לסבית- למרות שהסרט לא מתייחס למיניות שלה, וחבל. למרות שהיא אאוטסיידרית, ומועדון הרצח יכול היה להכיר לה אאוטסיידרים נוספים, חבריו מתגלים כחבורה מהוגנת מדיי לטעמי, שנעדרת אחר כך מהסרט לחלוטין, זולת גיחה קצרה של הולט עם הפתרון לקראת סיום. ליבי יוצאת למסע, באופן מאכזב, לבדה. כדי להבין את גודל ההחמצה אפשר להיזכר בהכרות של אדווארד
נורטון עם מריה סינגר בקבוצות התמיכה השונות בפייטקלאב, או בפגישתו עם טיילר דרדן (שלוש דמויות שרוטות שנכתבו ביד בוטחת ומקורית ויצא לנו
להתאהב בהן).
אט אט מובילה
אותנו ליבי אל הדמויות שהקיפו את המשפחה לפני הרצח: אב שיכור שנהג לבקש מאישתו לשעבר כסף (שון ברידג׳רס) ; אם ענוגה ואידיאליסטית (כריסטינה הנדריקס נוגעת ללב) ; טינאייג׳רים מיוסרים, היריון לא רצוי, וכת השטן שהייתה אז בכותרות, סחפה את אותם מתבגרים אבודים והפעילה את הדימיון
והסיוטים של התושבים ואנשי החוק. אבל למרות שהסרט עוסק בחומרים שהיו יכולים להוליד מותחן
מרתק שהנושא שלו הוא ׳אמריקה׳, הוא לא מצליח להמריא לאן שהיה צריך. קשה לכתוב על מותחנים ללא ספויילרים ובעיקר על הסרט הזה, בעיקר בגלל חולשתו העיקרית של התסריט: האפקטיביות והמתח נשמרים דווקא כי מסתירים
מאיתנו רוב הזמן את האינפורמציות שזריקתן לחלל האויר בהתחלה היתה מפעילה גם את הסיוטים שלנו, הצופים והצופות. לא הטעיות ששזורות בחוכמה, אלא כתיבה שזורקת אותנו למקום ודמות חדשים, ומגוללת תיזה שנפתרת כמעט מיד אחרי שהועלתה. האניגמה שאמורה היתה להקיף את הדמות
השנויה במחלוקת של האח מוחמצת כך פעמיים: משחקו החם של קורי סטול שמגלם את בן דיי המבוגר מקשה
עלינו להאמין שהוא רוצח וחסר את המורכבות שמאפיינת את בן הצעיר (טיי שרידן בהופעה כמעט מבריקה). היא מוחמצת בפעם השניה כיוון שהצופה כלל לא ידע/ה על מעלליו של בן, שבעטיים החקירה התרכזה בו.
הציר השני שמניע
את העלילה הוא הטראומה הכפולה של ליבי שמבקשת להירפא, וגם פה מסתפקים בפחות: למרות שנדמה שעדותה חולצה ממנה אז בהכוונה ולחץ מסויים
של החוקרים, ולמרות שנדמה שליבי יכולה היתה לא רק
לשקר (כפי שמציע הסרט), אלא לזכור באמת זכרון שלא היה, שבו ראתה את אחיה מאיים ברובה על אימה, על סמך למשל בלבול של סאונד ששמעה עם תמונה שראתה
במעורפל וכו׳, הסרט מדלג על האפשרויות האלה, שהיו יכולות לתרום לאפקטיביות ואף לפיוט שבו. הוא מתמקד בעברו של האח במקום בזכרונות הגיבורה או
בקשריה בהווה - לכן פתרון התעלומה לא מצליח לפתור
באמת את הטראומה: בן רצח ואולי לא. ליבי תסלח לו ואולי לא. התשוקה שלנו לראות אותה נזכרת באמת, נפתחת, נרפאת מהצלקות ומייצרת קשר עם אחיה / אביה שהזדקן / לייל ווירת׳, לא באה על סיפוקה.
ואם לסכם אז
״מקומות אפלים״ יכול היה להיות מותחן העונה, לפחות בשבילי, בגלל השחקנים המעולים והחומרים בהם ניסה לעסוק. אבל הטיפול המעט רשלני בעלילה ובדמויות יצר מותחן
אפקטיבי שנשכח ברגע שתצאו מהאולם. ליבי דיי יכולה היתה להיות דמות חזקה, אבל מי שסחף את הכותבים ואת הבמאי היה דווקא בן הצעיר/שרידן, שהצליח לבנות דמות מיוסרת וחסרת מנוחה שנחקקת בזכרון
ושהאפיזודות שלה לעיתים לא פחות ממהפנטות. ראוי לציין גם את קלואי מוריץ המעולה (בתפקיד חברתו דיונדרה), והנדריקס, שמגלמת את אם המשפחה ברגש.
נדמה שאילו השכיל
הבימאי להביא את האמריקאית הטובה הזו לנקודת השבירה היה נוצר מהלך עלילתי קוהירנטי
ושלם יותר.
איה סומך
לסיכום:
3 כוכבים. אפקטיבי רוב הזמן, ולעיתים אף יותר מכך.
מבחן בכדל- 2 מתוך 3 כי העניין הלך שוב אל הגבר, למרות שהגיבורה היא אישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה