סיכום שנה – מספרים של קולנוע נשי

השנה יצאו בישראל 237 סרטים, מתוכם 17 בוימו על ידי נשים (חלקם יחד עם גברים).

ב-62 סרטים ישנה גיבורה, ב-42 מהם היא לבד, ב-20 הנותרים היא חלק מזוג או אנסמבל (כולל סרטי ילדים בה לא תמיד האישה היא אדם, לעיתים מדובר בדולפינה).

61 סרטים סובבים סביב דמות נשית כלשהי, אך לא בהכרח רק סביבה, לעיתים סביב זוג, לעיתים סביב משפחה. זאת אומרת – יש לפחות סרט אחד בו יש גיבורה אך הסרט לא סובב סביבה.

המצב שונה לחלוטין אצל גברים – 175 סרטים עליהם, במתכונת כזו או אחרת.

ומה עם הביקורת? הסיכום נעשה על פי טבלת המבקרים של יאיר רוה, כיוון שהיא מייצגת את המספר הרב ביותר של מבקרי ומבקרות קולנוע בישראל כרגע.

נשים נתנו ציונים גבוהים יותר לסרטים שבוימו על ידי נשים, ב-7 מתוך עשרה מקרים. ישנם סרטים שהביקורת המגדרית בולטת למדי, כמו למשל בסרט "ההיא שחוזרת הביתה".

כמו כן, מתוך 41 סרטים על נשים בטבלה, נתנו המבקרות ציונים גבוהים יותר מהמבקרים ל-22 סרטים, כמו למשל, "דבש". ל-8 סרטים נתנו המבקרות ציונים נמוכים יותר,

כמו למשל, "גן עדן לאוהבים", ו-"מליפסנט".

הציון הממוצע לסרטים שעוסקים בנשים, בין כגיבורות או לאו, הוא 3 כוכבים. כמובן שיש הפתעות כמו "אפס ביחסי אנוש" ו-"גט", אך רוב הסרטים שיצאו השנה נמצאים רחוק משם.

מעניין להסתכל על החלוקה המגדרית דווקא בסרטים הסובבים סביב נשים בהם נתנו המבקרות ציונים נמוכים יותר.

"מליפסנט" אמור להיות ה-סרט הפמיניסטי של דיסני, אך יעל שוב ממש לא חשבה כך, ולהפך. "גן עדן לאוהבים" אמור להיות סרט שסובב כולו סביב נשים, אך הוא גם סרט פוגעני למדי כלפיהן. נכון, ברוב הסרטים אין חלוקה מגדרית מובהקת בביקורת, אך מדובר בסרטים שקיבלו ציוני קונצנזוס – למשל, במקרה של "אפס ביחסי אנוש", או ברוב הסרטים שקיבלו ציוני ביניים סתמיים.

אם הקשבת למבקרי הקולנוע השנה על מנת לבחור את הסרט שאת רוצה לראות, ובהנחה שאת לא מעוניינת לראות קולנוע ישראלי, סביר להניח שבחרת בסרט של גבר על גברים. קולן של מבקרות הקולנוע נשמע, אך לרוב נרמס תחת ריבוי מבקרי הקולנוע שבמקרים רבים תמימי דעים כלפי סרט כזה או אחר – ולא משנה אם הוא יצירת מופת, סרט נוראי, או לרוב, סתמי למדי.

 ובנימה אישית יותר – זאת היתה השנה שבה נכנסה לראשונה מבקרת קולנוע לטבלת המבקרים של "הארץ", הוקם אתר "המבקרות" וכותבות בו היום נשים נפלאות שכולי תקווה שישנו את עולם הביקורת והשיח הקולנועי בארץ.

טליה לביא ורונית ושלומי אלקבץ עשו את הסרטים הטובים ביותר השנה בעיני בישראל, ומדובר ב-2 נשים מתוך שלושה במאים, על שני סרטים, שזה לא מעט.

ובעולם? בעיני היתה שנה די בינונית, עם המון קולנוע מיזוגני, אבל עם ניצוץ קטן מפולין. "אידה", שיצא אלינו דקה לפני 2015, הוא הסרט שהכי טוב לפתוח איתו את השנה הבאה. לבריאות.

ליאור אלפנט