מפוצלים

אל אוסף הגיבורות בז'אנר החדש שמתהווה בזמן האחרון, שאני מעוניינת לכנותו בשם: "אחרונות גיבורי הפעולה" ((Last Action Heroines – גיבורות של סרטי אקשן שנשארות אחרונות על מנת להציל את העולם או על מנת להציל את עצמן, גיבורות שנשארות אחרונות מתוך המשפחה שלהן, מתוך העולם שלהן, ובעיקר, שנשארות, לפעמים, אחרי הגברים – מצטרפת גיבורה חדשה, טריס, מתוך הסרט: "מפוצלים", אשר כמו משחקי הרעב, מבוסס על ספר נעורים מצליח.

מפוצלים, מתרחש בעתיד הרחוק, כאשר העולם נחרב ותושביי שיקגו (ואולי כל שאר העולם, לא בדיוק הבנתי), מחולקים לחמש קבוצות שונות על פי אמות מידה שנקבעו מראש. טריס (שיילין וודלי) מגלה שהיא מתאימה לכולן, ולכן לא מתאימה לאף אחת – ובוחרת בקבוצת אמיצי הלב. כאשר מגלים שהיא "מפוצלת", מנסים לרדוף אותה ולהרוג אותה בדיוק כמו את המפוצלים האחרים, רק שבינתיים היא מתאהבת ב-"פור", אחד המנהיגים של הקבוצה שלה וחתיך לא נורמלי (תיאו ג'יימס), וביחד הם לא ייתנו לאיש לגעת בהם.

אז בסדר, העלילה מזעזעת. בהנחה שהנוער של היום לא אדיוט גמור, אף אחד לא באמת יאמין למה שקורה שם, אפילו "משחקי הרעב" ייצרו עולם אמין יותר. אבל אני לא מעוניינת באמת לדבר על העלילה, אני מעוניינת לדבר על טריס, גיבורת הפעולה האחרונה, ואת העלילה נשאיר לסוף.

אז כמו קטניפ ב"משחקי הרעב", גם טריס מחוברת למשפחתה אבל נקרעת ממנה על פי חוקי החברה. היא יכלה לבחור להישאר עם משפחה אבל בחרה ללכת אחרי הלב שלה, ולהצטרף לקבוצת אמיצי הלב. היא משאירה את הוריה ההמומים מאחור (במיוחד את אשלי ג'אד, בהופעה מחרידה), והולכת להצטרף אל הקבוצה שנדמה שכלל אינה בנויה לנשים, קבוצת האמיצים – כאשר הכוונה באמיצים היא, ללמוד ללכת מכות, להחזיק נשק, להיות עצבניים ואלימים ככל שיידרש, ולשמור על החברה בצורה הפיזית ביותר. איך מתקבלים? נלחמים. פיזית. מכות. דם ואש ותימרות עשן. טריס מצליחה לעבור את כל העולם הגברי הזה ולהתקבל אל חברה שלא אמורה לקבל אותה – אבל היא לא באמת מצליחה לעשות את זה לבד. מאד עוזרת לה העובדה שהמדריך החתיך, פור, קצת מאוהב בה. כי איך באמת שאישה תצליח לבד בעולם, זה הרי לא הגיוני, ואין כמו "מפוצלים" על מנת לשמור על הגיון לכל אורך הדרך.

טריס מצליחה לעבור את כל המכשולים שהעולם הגברי מציב בפניה, מתמודדת היטב עם מכשולי הפחדים של עצמה (חלק אינטגרלי בעלילה), ואפילו שומרת על הטוהר המיני – וכאן הנקודה החשובה ביותר בעיני בסרט. כאשר הרומן שלה עם פור מתחיל, היא מבקשת ממנו להתקדם לאט. הבקשה הזו מזכירה לנו כצופות שני דברים: הראשון, אנחנו בסרט נוער, לא נראה מין. השני, מתי פעם אחרונה ראיתן סרט שבו הגיבורה הראשית מבקשת לקחת את הזמן ונענית בחיוב? מתי היא בכלל מבקשת? למעשה, כאשר טריס שואלת את פור את השאלה הזו, מה שעובר בעיקר בראשי כצופה הוא – מדוע לעזאזל הקטע הזה נשאר בסרט ולא נעלם על רצפת חדר העריכה, זה הרי סרט נוער. התשובה ניתנת במהרה, כאשר טריס מתבקשת לעבור את המבחן האחרון, זהו מבחן הפחדים שבו היא צריכה להתמודד עם הפחדים על מנת לעבור לשלב האחרון. טריס, שהתמודדה כבר עם מים, עם טביעה, עם אש, עם פרידה ועם כמעט הכל, מגיעה אל הפחד הכי גדול שלה – וזה הפחד שהחבר שלה לא יקשיב לה כאשר היא מבקשת ממנו להפסיק, וינסה לאנוס אותה. שלא כמו בסרטים אחרים, טריס יוצאת מזה. ושלא כמו בסרטים אחרים, הפחד מאונס, שאותו חוות מאות מיליוני נשים יום יום ברחבי הגלובוס, מגיע כאן בלי שום סאבטקסט, בלי כוונות נסתרות, הכי בפנים שאפשר, ובצורה שהכי מאפשרת לבני נוער לקלוט את המסר – גברים, הכוח שלכם מפחיד אותנו. העולם הוא שלכם, וגם אם נבקש יפה שתתנהגו אלינו כמו שצריך, הפחד הכי גדול שלנו הוא שלא תעשו את זה.

כמובן שהעובדה שטריס נותרת בבתוליה מהדהדת את "הנערה האחרונה" של סרטי האימה, תיאוריה שפתחה קרול קלובר ומדברת על אפיונים של נערות שלא מתות בסרטים כאלו, רובן ככולן מאופיינות כבתולות. סיבה נוספת לכנות את הז'אנר – אחרונות גיבורי הפעולה.

לסיכום – מדובר בסרט רע מאד, עם מטאפורות שחוקות, ארוך מאד, שמשום מה נמשך שעתיים ועשרים כאשר האקספוזיציה שלו נמתחת לשעה וחצי, בז'אנר סרטי הנוער הוא מתחרה ברמה הנמוכה שלו רק ב"אני מספר ארבע" האיום. אבל, וזה אבל גדול מאד, הייחוד שלו בכך שהוא מעלה שאלות אשר אינן עולות בסרטי נוער מסוג זה, וזוהי נקודה גדולה לזכותו. כמו כן הוא עובר את בכדל בענק, והגיבורה שלו נראית כמו שילוב בין ג'ניפר לורנס לבין לינדזי לוהאן, שאין ספק שמדובר בשילוב מנצח.

ליאור אלפנט

ולסיכום :

כוכבים – שלושה

בכדל – שלושה