יום שני, 18 בנובמבר 2013

וודי אלן במבחן בכדל.


סרטו של וודי אלן "יסמין הכחולה" כביכול אמור לעבור את המבחן ובגדול.
אליסון בכדל המציאה את מבחן בכדל ב- 1985 בתור קומיקס. מדובר בשלוש שאלות "קטנות" הבוחנות את הייצוג הנשי בסרט מסויים –
1.האם יש בו שתי נשים או יותר?
 2. האם הן מדברות אחת עם השניה?
3. ואם כן, האם הן מדברות על משהו מלבד גבר?

סרטו של וודי אלן "יסמין הכחולה" אמור לעבור את המבחן ובגדול. קייט בלנשט (המעולה!) מגלמת את  יסמין, אשה אשר ירדה מכל נכסיה (והם היו רבים) ועוברת לגור אצל אחותה ג'ינג'ר (סאלי הוקינס המעולה אף היא), אשר מנהלת יחסי זוגיות כושלים כאלו ואחרים.
יסמין מנסה לשקם את חייה אך מוצאת עצמה כלואה בתוך עולם מעמדי. אט אט היא מבינה שלא תוכל להחזיק מעמד עם המערכות שלפיהם העולם עובד. בתווך שבין המציאות לבין האופן שבו התרגלה לחיות את חייה, היא מוצאת עצמה לבדה, אחראית לגורלה. (**אזהרת ספויילר**) מבלי להיכנס לפרטים, אפשר בהחלט לומר שמדובר בבת דמותה של בלנאש דבואה מ"חשמלית ושמה תשוקה", רק במאה ה21.
בחזרה לבכדל,
אז יש לנו שתי נשים עם שמות פרטיים, יסמין וג'ינג'ר, וחוץ מהן, יש עוד, לעתים בשולי העלילה ולעתים ללא שמות כלל. יסמין וג'ינג'ר מבלות את רוב הסרט בלדבר אחת עם השנייה, ונדמה שהן לא מדברות רק על הגברים בחייהן. על קשת נושאי השיחה אפשר למצוא את המשבר הכלכלי, מערכת היחסים בינהן, ועוד רבים אחרים.
למרות כל זאת מגיע ה"אבל".
אם נסתכל מקרוב, נגלה שכל השיחות – הן בעצם על גברים. סחרורה הטראגי של יסמין נגרם בעצם בגלל בעלה, האל (אלק בולדווין). לכל אורך הסרט דמותו של האל עוברת כחוט השני, המקשר בין כל הסיטואציות, המוביל את הסצנות והאקטיבי באמת. דרכה של יסמין עומדת לכאורה בסימן של שינוי, של צמיחה. מאשתו הפסיבית של בולדוויין לעבר אישה עצמאית אשר נותרה ללא גרוש וחייבת לבנות את עצמה מחדש. באמת? יסמין לא מצליחה לבנות את עצמה מחדש, אפילו נדמית כמי ששפיותה קצת נתרופפה. במסע שלה אל האקטיביות, שאינה נשיות, יסמין כושלת, כישלון חרוץ.
וודי אלן מביים נשים מצויין, ואין לזלזל בכך. למרות זאת, הסרט שלו, לא עובר את המבחן ואפילו נכשל. בכדל מזוייף. הוא עובד עלינו בעיניים.
אצל אלן, נשים יכולות לשחק כמה שהן רוצות, אבל הן תמיד תהיינה כלי משחק של הגברים, וחבל.

לסיכום, מד המבקרות :

מתאים ל - ערב עם כל אחד (מלבד עם הילדים)
ציון בכדל – 2 מתוך 3, אבל זה לא מספיק.
ציון כללי -  3.5 כוכבים (מתוך 5) 
ליאור אלפנט


2 comments:

  1. גם במדד מבקרים הציון הכללי לדעתי הוא 3.5 (מתוך 5). שווה צפייה אבל לא חובה.

    השבמחק
  2. במדד פמיניסטי פחות טכני מבכדל הסרט הזה מקבל ממני 0. וגם זה כי אני נחמדה היום.
    זהו סרט שמעליב בשיטתיות שנונה ומחושבת את האינטלגנציה הנשית (יתכן שוודי אלן לא חושב כלל שקיימת כזו אחת). הגיבורה הנשית היפה והמרשימה נשברת לרסיסים כשבן זוגה העשיר נוטש אותה. כי מי היא בלעדיו בכלל? נשים תמיד מתחננות בסיטואציות כאלה. ככה למדו אותנו. אח"כ היא מחליטה באופן אימפולסיבי (אלא מה, מחושב?) לנקום בו על אף שברור לה שגם היא תפגע מכך אנושות (אופס, ספויילר), אח"כ היא יוצאת מדעתה ושוקעת בדיכאון כי היא לא יכולה להרשות לעצמה יותר בגדי מעצבים ודירות פאר (כמה שטחית וחמרנית...נו, אשה..), היא מפגינה קלות דעת, אם לא טיפשות, מכדי להבין את מצבה הכלכלי הקשה ומזמינה לעצמה כרטיס טיסה במחלקה ראשונה (הזמינה לעצמה לבד כרטיס טיסה? גם זה הישג), ורגע ההצלה, כמה צפוי ופתטי, הוא הרגע בו היא פוגשת את הגבר המושלם הבא.. וכאילו כל זה לא מספיק, כשהוא זורק אותה היא משוטטת ברחובות, שתויה ושבורה, כי ברור לה ולנו שהיא מיצתה את כל האפשרויות שעמדו לרשותה בהיחלצות ממצבה העגום.. סרט שממש מומלץ להקרין בערב להעצמה נשית, או איך שלא קוראים לזה.
    נו, באמת, בנות, זה 3 מתוך 5? מה עובר עליכן? טוב, נו, אני מוכנה להתפשר על 1, טוב שיהיה 2. אפילו 2 וחצי אבל לא שלוש. לא טובה במשא ומתן. מה לעשות.. אשה.

    השבמחק