וואג'דה - מה הקשר בין רכיבה על אופנים לאיבוד הבתולים?

וואג'דה  סרטה של הייפה אל מנצור, מתוצרת הרב הסעודית הוא  קולנוע אחר. אתנוגראפי.

לראשונה סרט שנותן לנו הצצה כמעט נטורליסטית לסיפור פשוט שמתרחש בחברה הסעודית הסגורה.

וואג'דה היא ילדה דעתנית ושובבה על סף גיל ההתבגרות שמאוהבת בעבדאללה ילד בן גילה וחולמת על אופניים


בחברה בה לא מקובל שנשים נוהגות ברכב החלום שילדות ירכבו על אופניים הוא חריג. וכך החלום לרכב על אופניים הופך למוקד הסיפור. כדי לזכות בהן וואג'דה מוכנה לעשות הכל...אפילו לחזור בתשובה, להצטרף לחוג לדת ולהשתתף ולזכות בתחרות היוקרתית- חידון הקוראן.

האם זו ביקורת על הצביעות הממסדית שחזרה בתשובה היא לכאורה חלק ממנה?

הסרט מצולם בסביבה טבעית ופשוטה. כמו לצלם את הסרט, ביישוב ערבי בסגנון אבו גוש. הליהוק של השחקנים מאוד אותנטי.

וואג'דה ילדה רגילה (תשכחו מהמראה הבובתי) ואמה שונה מהטייפקסט ההוליוודי (תשכחו מההרואין שיק) : מלאה ועגלגלה (כמו שצריך, אני בעד!).

עצם הבחירות באלמנטים האלו הופכים את הסרט לשונה. זה לא רק הלשון והאסתטיזציה, התוכן והנשיות אלא גם המיניות הנשית שעומדת בליבו של הסרט.

הנשים נדרשות מצד הממסד להיאבק במיניות שלהן. המיניות נתפסת כחטא. הן מתחנכות לזה במוסד הלימודים ובבית. מצד שני מיניות נשית טבועה במהות הנשית ואינה יכולה להיעלם או להימחק. עד כמה הממסד השמרני יכול להתערב בטבע האנושי?

במהלך העלילה אנו פוגשים את אמה ואביה של וואג'דה כאשר דווקא הדת שחיברה אותם היא זו שלבסוף מפרידה ביניהם. על רקע אי יכולתה של האם להמשיך וללדת מיועד האב לשאת אישה שנייה.

בחברה האיסלמית הסגורה הממסד השמרני מעניק לגברים שליטה כמעט בלעדית על אלוקים, הנשים כפופות למרותם, אין מקום לפיתוח אישיות עצמאית אם את אישה.

אבא של וואג'דה נושא אישה אחרת ובליל חתונתו כשזיקוקי הדינור מפלחים את הרקיע, שואלת וואג'דה את אמה אם היא אוהבת את אביה. האם לא עונה שכן ודווקא ההתחמקות מהתשובה המוחלטת מצליחה ללמד אותנו מה זו אהבה.

אהבה היא לא משהו שהחברה יכולה לשלוט בו. לאהבה אין חוקים ואולי בגלל הכוח הבלתי נשלט שלה היא אחד מחומרי הגלם שמצליחים כמעט תמיד לרגש אותנו בקולנוע.

אבל בעוד סרטים רבים מרכזים את תשומת ליבנו ב-כיצד העולם המודרני מצפה מאישה להתנהג כשגבר בסביבה בוואג'דה החוקים של איך לנהוג כשגבר בסביבה הם חוקים דתיים (קול באישה ערווה, כיסוי ראש וכיסוי לפנים וכו') בעוד השיח הנשי מעביר לנו שהנשים לא מרוצות. זה לא רק הסב-טקסט שצף זה גם מה שהן משדרות וכפועל יוצא מכך התנהגותה של וואג'דה- בבית-כלומר בעולמן הפנימי- הן מתגלות לנו בשיא יופיין וכשהשיח הוא אמיתי גברים לא שולטים בו.

היבט נוסף בסרט קשור למוסר או יותר נכון לשאלה מהו מוסר, האם הצו האלוקי הוא מוסר? העיסוק בטוב ורע/שכר ועונש בשל הפחד מהלא נודע. בקולנוע שייצוגו דתי אהבת האל חזקה מאהבת בשר ודם. האדם שולט ביצר ולא היצר על האדם (כך גם בקולנוע החרדי, למשל).

לכן "וואג'דה", שעלילתו מתרחשת בחברה האסלמית בערב הסעודית, מניח את המצלמה בפרספקטיבה חדשה ויש לומר שונה. הסרט עצמו בעל מאפיינים "אפים". ואני מניחה שאדם שאינו דתי יחוש את זה יותר.

אני אתן לדוגמא את הצחקוקים בקהל לאור הלכות מאוד רציניות בקוראן. החוקים רציניים אבל מי שאינו מכיר את השמרנות הדתית מקרוב לא תמיד יבין את רצינותם או את המאמינים בהם.

וואג'דה הילדה לומדת על נשיותה באמצעות הסביבה. ישנן שתי נשים מרכזיות, אמה- באמצעותה אנו מתוודעים לפרופיל של האישה המוסלמית הנאמנה- הבישולים, הריכולים בטלפון, הקניות, ההתלבטויות. דמות נשית נוספת שעומדת לנגד עיניה היא מנהלת המוסד בו היא לומדת.

דמותה של המנהלת היא דמות של ניגודים. מצד אחד אישה תקיפה ושמרנית שכל חריגה מחוקי הקוראן מזעזעת אותה ומצד שני אישה יפה ומטופחת שהשמועה אומרת שיש לה מאהב.  

גברים כמעט ולא נוכחים בסרט- הנשים הן הדומיננטיות, הרגישות והמתבוננות וזאת על אף החינוך הדתי הנוקשה. הגברים הם לא ברורים, לא יציבים, משתמטים. אדונים שבחברה הדתית הנשים נדרשות לשרת אותם ולקבל אותם למרות ואחרי הכל.

הביורוקרטיה להגיע לאלוהים, כמו כל ביורוקרטיה טורדת אותנו בתפל- וכך אנו נעים בסרט בין הקטנוניות של הממסד השמרני, לבין הרגש האנושי ומאידך גיסא למיניות הנשית שמתפרצת על אף הניסיון לקבור את המיניות הזאת בגלימות וכיסויים.

חלום האופניים גם הוא מסמל את הקטנוניות הזו- מה הקשר בין רכיבה על אופנים לאיבוד הבתולים? מי המציא את האמונה התפלה הזו שנועדה להרתיע את הבנות מהחלום הזה? למה לעבדאללה כן ולוואג'דה לא.

בדיוק כמו השאלה למה לאבא מותר לשאת אישה שנייה ולאמא אסור לשאת בעל שני.

מה שמתפספס בניסיון החתרני זה המקום האמיתי של החיבור האמוני. המשקפיים שהמצלמה מרכיבה לנו מצליחים לחדד לנו את התמונה כאקט ביקורתי שאדם שאינו מכיר את אורח החיים המוסלמי עשוי להזדעזע בהתנשאות על מאמיני הקוראן- בתוך זה התמונה בה לבנות אסור לגעת בקוראן אם הן במחזור- זו תמונה קשה שמצליחה להעביר את תחושת הנידוי של נשים במקום הזה- בממסד המוסלמי השמרני-אבל התמונה משאירה אותנו במקום חיצוני, מאחורי חלון הראווה של המסך להתבונן על מציאות. היא לא מצליחה לגרום לנו להיכנס לנעליהן של הגיבורות, להתמזג לתוכן ולצמצם את הפער .

עם זאת ועל אף השוני הגדול בין תפיסת העולם היהודית למוסלמית, קיימות נקודות השקה בניסיון הממסדי הדתי  השמרני  להתערב לפרט בבחירות ובהחלטות שלו.

כאישה חרדית שמכירה את הממסד הדתי מקרוב הצלחתי להתרגש מוואג'דה משום שפעמים רבות אני חשה שההתערבות של בני האדם בשיח האינטימי של האמונה הוא קטנוני וקיימת בו הרבה צביעות.

כמו בטרגדיה היוונית הקלאסית ובאופן אירוני, בני האדם מנסים להילחם בגורל, לתכנן אותו שלא לומר לקבוע אותו והכל "בשם הדת". הם אפילו משכנעים את עצמם בהסברים מתקבלים על הדעת וכך הם מתעלמים מהאהבה ושוכחים מהמוות וחיים רגע אפור של הישרדות אמונית.

אני לא חושבת שהמצב הזה של לסגור כפתורים מ"פחד" של מה יגידו או של סגירת שידוכים רק בגלל הייחוס, יהפכו אדם למאושר יותר, גם לא לצדיק יותר. אבל הגברים שקובעים את סדר היום משכנעים את כולם לחיות חיים של אחרים, חיים של "מה יגידו", חיים של הכחשה, גם אם מרצון.

כדי להגיד למה הסרט לאו דווקא מהנה אבל חשוב אספר לכם שבבוקר של אחרי "וואג'דה", סרטה של הייפה אל מנצור, יכולתי רק לדמיין איך אני מנופפת לבעלי מהגיהינום. אחר כך, בדרך לאוטו , הסתכלתי לגמרי אחרת על הבן של השכנים החדשים. הזעטוט בן השש מאוהב בבת שלי ומחכה לה מידי בוקר  ליד הרכב שלנו במבט מהופנט. אני חשבתי שילדים דוסים לא מתאהבים... אז הנה הוא רץ אחרי האוטו שלנו עד שזה אבוד וזה כבר חודש ככה.

לסיכום, מד המבקרות :

מתאים ל : ערב לבד

מבחן בכדל : 3 מלא

ציון כללי : 3.5

 מרלין וניג