קפטן אמריקה – מלחמת האזרחים

יכול להיות שברחבי העולם, סרטי מארוול עם  קפטן-אמריקה תכול העיניים, איירון-מן המתוחכם וכל שאר חבורת הנוקמים הם להיט אצל צופות מהמין הנשי אבל אני דווקא שמחתי לגלות שבאולם בו אני היתי, לא היו כמעט נשים צעירות בקהל, ותכף אסביר למה. התירוץ שלי היה אחיין צעיר ואהוב שזה לנו כבר סרט הנוקמים השלישי יחד, ולמען הבילוי המשותף הזה אני מקפידה להנות ולא "לחפור" על עניינים מסובכים בשביל נער צעיר כל כך. אז מול האחיין הנפלא צריך לשמור על פאסון אבל לכן מותר לי "לחפור" על הכל ולהגיד בקול חד וברור, נו מה יהיה אתכם אנשי הטסטוסטרון במארוול ?!

לקצר את העלילה במשפט הגיוני היא מלאכה לא פשוטה אבל אנסה. חבורת גיבורי על שנקראת "הנוקמים" עסוקה בלהציל את העולם מזה זמן, ומה לעשות שלהציל את העולם זה ענין מסובך ולפעמים יש 'מכות קלות בכנף' ותוך כדי פעולות  נועזות נהרגים אנשים, חפים מפשע. בסרט הזה מתברר שהעולם מבקש לשים לזה סוף ובעצם לשלוט על חבורת גיבורי העל, על ידי – רגולציה, בחיי – ממש יצחק תשובה שלנו והסכם הגז.

אז כמובן שמתעוררת מחלוקת בין גיבורי העל, יש המסכימים לחתום על ההסכם, ויש המתנגדים בכל תוקף. מעניין שיוצרי הסרט מבקשים לייצר את האמפטיה דווקא לכיוון המתנגדים לרגולציה, והאיש הרע הוא איירון-מן שאומר, תראו אנחנו כבר כאלה חזקים ועשירים ומדהימים שיאללה בואו נזרוק איזה עצם וניתן להם לעשות עלינו רגולציה. מול איירון-מן ניצב עם כל שרירו המפוארים, הגיבור האמיתי של הסרט, קפטן-אמריקה. הקפטן לא מוכן שיגידו לו את מי לחסל ומתי לפעול ולהרוג ולהשמיד ערים שלמות בשביל לחסל איזה גיבור-על אחר. זאת בגדול העלילה, יש גם עניינים עם חייל-החורף ועניני החברות שלו עם קפטן-אמריקה (דווקא הרגעים הכי יפים בסרט) אבל זהו.

ושוב הסרט הזה כמו קודמיו, מוכיחים שמארוול פיצחו את הגנום הגברי עד תום. כי כל העלילה בנויה על כך שגברים כשהם כועסים, או מתוסכלים, או מרגישים נבגדים, מה הם עושים ? נכון, מפוצצים אחד את השני באלימות מלאת אפקטים. 

העולם הזה כל כך מקובל והגיוני לכל גבר שהיה באולם, שהנה הסיבה שבגללה שמחתי שאין כמעט נשים בקהל, כי מה נשאר למארוול מלבד להנציח שוב ושוב את המציאות בהווה ובעבר, יש בעיה, מה הפיתרון ? אלימות.

ומכיוון שברור שעוד הרבה סרטי מארוול לפנינו בעתיד הקרוב והרחוק, אני חייבת רגע לעצור ולהדגיש, כמה כוח יש לחברת מארוול האדירה בידיים. מדובר במוציאה לאור הגדולה ביותר בארה"ב, חברה שהכניסה בשנים האחרונות רק מקולנוע, כ 8 מיליארד דולר שכל שנה מוכרת מרצ'נדייז שקשורים לדמויות גיבורי העל שלהם, ביותר ממיליארד דולר. עכשיו נכון, הם עשו בשנים האחרונות כברת דרך לכיוון  הפוליטקלי קורקרט ויש גיבור-על שחור, וגם נשים גיבורות-על ואפילו כאלה שמצילות את הגברים  א ב ל חברים יקרים במארוול, הסרט הזה (כמו הקודמים לו) הוא ההוכחה שאין פה משהו אמיתי שמישהו במארוול מוביל באומץ ומוכן להיות מקורי ועדכני איתו, כי הנה כל סרט מחדש מציג דרך אחת לפיתרון והיא כח, כח ועוד כח.

תחשבו רגע כמה אמיץ יכול היה להיות תסריט שאומר, כן בואו נשים רגולציה על גיבורי העל שלנו. ואכן המקום להרחיק לכת עם מטאפורה על חיינו הנשלטים גם הם על ידי גיבורי על, רק שאנחנו קוראים זה טייקונים או סתם העשירים ביותר, והם לגמרי חזקים, ולרוב בלתי ניתנים לריסון כי הם קרובים לשלטון, או אולי לפעמים שולטים בעצמם ובדרך כלל למען עצמם והונם האישי. ואם נמשיך את המטאפורה,  בואו נחשוב מה תסריט אמיץ  יכול היה להביא לקהל השבוי של חברת מארוול כי אולי הדבר הנכון מצד אמריקה יהיה להגיד לקפטן שלה, אנחנו מרסנים אותך ואת הכוח שלך לשלוט בחיים שלנו למרות שאתה גיבור-על שכזה.

או אולי, אז מה אם אתה גיבור-על שכזה ? אנחנו סופרים גם את הטעוית שלך ולא מוכנים לשלם עליהן.  ובעיקר אנחנו מבינים שאפילו שאתה גיבור-על, אתה זקוק לנו בדיוק כמו שאנחנו זקוקים לך. אבל לא, במארוול לא מנענעים את ספינת המילארדים שלהם, מה שכמובן מחזיר אותנו להתחלה, סרט נחמד ומלבד סצינה יפה בין מחשב שמחזיק בשבי את מכשפת השני (אליזבת אולסן הנהדרת) כולם כל הזמן פשוט חובטים אחד בשני, חבל.

ובקשר לאחיין, כנראה שבסוף עשיתי עסקה טובה, כי סיכמנו שאחרי קפטן אמריקה, אני בוחרת סרט. מסייה שוקולד היתה הבחירה שלי, וכך מצא עצמו הנער הצעיר מול חוויה מעוררת ואפילו מטלטלת וחזקה. והכי חשוב שהבטחתי לא לגלות שהאחיין הנפלא הזיל דמעה יחד עם מסייה שוקולד.

יעל בדאי

ולסיכום :

3 כוכבים

בכדל - כמובן שאין על מה לדבר