אמא שנייה

כשהייתי קטנה היתה לי אופר (OPER). מישהי שתמיד היתה בבית לטפל בי ובאחים שלי, כשההורים שלי לא היו. המטפלות לא היו מכאן, הלן היתה מדרום אפריקה ודי מניו זילנד. אני לא זוכרת אם הן עשו עוד משהו חוץ מלטפל בנו, אבל לא חשבתי על זה בכלל עד שראיתי את "אמא שנייה". סרטה של הבמאית אנה מוילרט.

"אמא שנייה" עוסק בואל (רז'ינה קאזה), מטפלת ומשרתת, בעצם, בבית של ברברה (קארין טלס) וקרלוס (לורנסו מוטראלי) העשירים. היא מטפלת בבנם היחיד מאז שהיה קטן, וכבר יותר מעשור, ויש בינה לבין פביאנו מערכת יחסים מלאה באהבה אמיתית והערכה. העניינים מסתבכים כאשר ביתה של ואל, אותה היא לא ראתה כבר שנים רבות והקשר ביניהן נותק, ג'סיקה, מבקשת לבוא לגור בסאו פאולו. ואל מארחת אותה בבית העשירים בו היא עובדת, והכל משתנה.

במשך עשר שנים נשמר סטטוס קוו מסוים בין ואל לבין המעסיקים (המעבידים) שלה. ואל מבינה את מקומה, ונראה שהיא אפילו אוהבת להיות שם. היא אוהבת מאד את פביאנו, ומכבדת את הוריו ובעיקר את אמו, שנראה שמערכת היחסים שלהן עובדת יפה. אבל זוהי רק מראית עין. הגבולות מאד ברורים, ואסור לאף אחת לעבור אותם, לא רק לואל, גם לברברה. כש-ואל מספרת שביתה תבוא לבקר, נדמה שברברה בכלל לא יודעת על קיומה של זו, למרות שכבר עשר שנים נמצאת ואל בביתה. אדונים ומשרתים אמרנו? ואל יודעת הכל על חייה הפרטיים של הגברת, אך החיים שלה עצמה, שקופים.  

"אמא שנייה" עוסק בעיקר במערכות היחסים בין ואל לג'סיקה ולפביאנו, ובין ברברה וקרלוס לפביאנו וג'סיקה. ההקבלות בין האמהות הביולגית לאמהות שנוצרה במסגרת העבודה הן רבות מספור וקרובות לעיתים לקלישאה. אבל מעניין יותר מה שמתרחש מאחורי האמהות – פערי המעמדות, תפיסת העבודה, קריסת הערכים ושבירת הסטטוס קוו. כאן, הסרט עושה עבודה פחות טובה, משום שמרוב רצון לבקר את האמהות המרוחקת (של ואל מרוחקת פיזית מג'סיקה, ושל הוריו של פביאנו מרוחקת נפשית ממנו), הוא שוכח לטפל בסיבות לריחוק הזה, ולבעיות האמיתיות החברתיות העולות מהסיפור עצמו.

נקודה נוספת הקשורה לפער המעמדי כמעט ואינה מקבלת התייחסות בסרט. באחת הסצנות מנסה קרלוס לגעת בג'סיקה בניגוד לרצונה. היא עוצרת אותו, והוא מתנצל מיד. ג'סיקה לא מספרת על כך לאיש/ה, והסרט מפסיק לעסוק בנושא. זוהי הפעם היחידה שפערי המעמדות נוגעים במיניות – העובדה שקרלוס לא רק מבוגר מג'סיקה, אלא עשיר ממנה ומעסיק את אמה, היא סיבה מספקת לכך שהוא ירגיש חופשי לגעת בה, ולא יצפה להתנגדות. ההתנגדות של ג'סיקה וההתנצלות של קרלוס מפתיעה בהתחשב בכל הנסיבות, אבל היא משמחת, משום שהיא מזכירה לקרלוס, וגם לצופים, שכסף ומעמד לא קונים את האפשרות להטרדה ופגיעה מינית. עובדה שנשכחת פעמים רבות למדי, על ידי אנשים רבים מדי, פוגעים כמו נפגעות.

"אמא שנייה" הוא סרט נחמד, ואפילו מרגש לעיתים, בעיקר בגלל המשחק המעולה של קאזה, והדמות שלה שהיא באמת מקסימה ומעוררת הזדהות. אבל הוא לא מצליח להתעלות מעל הרבדים הטקסטואלים שלו, למרות שיש לו את כל ההזדמנויות לעשות כן. הוא נותן מבט חסר מאד בעולם הסרטים בישראל על מה שקורה בברזיל, ובעיקר מבט אמיתי יותר על החיים של מהגרות העבודה (ולמרות ש-ואל מברזיל, המרחק ופערי המעמדות בהחלט הופכות אותה למהגרת עבודה בעיניי) מאשר "ברוקלין" שמציג אף הוא באולמות הקולנוע.
ליאור אלפנט

ולסיכום :
שלושה כוכבים

עובר בכדל