לאהוב אותה

 ג'וליאן מור ואלן פייג' משחקות זוג לסביות – אני שומעת את זה ובכלל לא אכפת לי על מה הסרט, מי ביים אותו, כמה זמן הוא. מצידי שיהיו זוג לסביות במאדים ויגלו ששתיהן זומביות בתחפושת – אני הולכת לראות את זה. לשמחתי הרבה הן לא במאדים, לא זומביות ולא ערפדיות. כבר טוב. "לאהוב אותה" – אולי זה יהיה הסרט שחיכיתי לו?

"לאהוב אותה" סרטו של פיטר סולט' מבוסס על אירועים אמיתיים ומספר את סיפורה של לורל הסטר (מור), שוטרת מניו ג'רזי, ומערכת היחסים שלה עם סטייסי (פייג'), מרגע פגישתן ותוך כדי מאבקה של הסטר בסרטן הסופני שמתגלה בגופה, ובבירוקרטיה של המדינה, המסרבת להעביר את זכויות הפנסיה של השוטרת לבת זוגה. במהלך הסרט אנחנו עדות לא רק למערכת היחסים ביניהן, אלא גם לסוגיות בקשר לחשיפת הזהות המינית של הסטר בעבודתה כשוטרת ולמערכת היחסים של עם השותף שלה לצוות המשטרתי (מייקל שאנון). 

החשיבות האמיתית של הסרט היא בתיאור המאבק שהתקיים במציאות על זכויות הפנסיה של הסטר, על מנת שבת זוגה תקבל אותן. מאבקה של הסטר הוביל בסופו של דבר לכך שהשנה, לאחר מאבק ממושך, יכולים ויכולות חברי וחברות הקהילה הגאה להינשא לבחירות ובחירי ליבן/ם בכל המדינות בארצות הברית. אך מכיוון שלמאבק הזה חשיבות כה גדולה, זוהי גם נקודת התורפה של הסרט.

כי משום מה, הסרט לא מתעסק רק במאבק הזה, אלא מנסה להכניס בסיפור אחד את כל מה שקרה לשתי הנשים האלו מאז שנפגשו, מי הן ומה הן, ולהראות את מערכת היחסים שלהן עוד לפני המחלה של הסטר. אני אומרת "מנסה" מכיוון שמרוב עלילה לא רואות את היער.

זמן מסך רב מוקדש לפגישה הראשונה של לורל וסטייסי, פגישה שמכילה כמעט כל קלישאה לסבית שקיימת – התאהבות, קונפליקט, רמז לאובססיביות וסיום בטריקת דלת, רק על מנת להיפגש שוב. רק מה? מרוב זמן מסך של הדייט הראשון, כמעט שום דבר לא מוקדש למערכת היחסים בין השתיים, שעליה אנחנו יודעות רק את הדברים הבאים: יש ביניהן הפרש גילאים ניכר (שהסרט לא מתמודד איתו כלל), הסטר חצי בארון וזה מפריע לבת הזוג שלה, הסטר שוטרת וסטייסי עובדת במוסך, הן עוברות לגור ביחד והסטר חולה בסרטן. אין לנו מושג מה מחבר בין שתי הנשים האלו, כיוון שהן כמעט ולא מדברות אחת עם השנייה במהלך הסרט, ולא רק זה – אין ביניהן שום מתח מיני, אפילו לא קצת. סצינת המין הראשונה ביניהן היא גם האחרונה, והיא אפילו לא סצינת מין אמיתית, אלא פתאום יש הרגשה שנכנסו לסרט של וודי אלן, נשיקה אחת, רפרוף של אצבע על הבגד, והמסך מחשיך (כן!! פייד אאוט!! חשבתי שכבר סיימנו עם זה).

מה שמשאיר אותי עם סרט לסביות נוסף שבו הלסביות לא עושות סקס – כמו ב"הילדים בסדר" – שאגב, גם בו מככבת ג'וליאן מור, "לאהוב אותה" נכנס לרשימת הסרטים הלא מכובדת שמראה לנו לסביות שהן רק על הנייר מוגדרות כך, כי כנראה שסצינות מין הן כבר יותר מדי בשביל הצופה הממוצעת. אנחנו לא צריכות מתח מיני בין הדמויות, הן רק שם לקישוט.

ובאמת, נדמה שהן שם לקישוט. כיוון שהסרט מעלה הילוך כאשר נכנסים לתמונה שני גברים. הראשון כבר היה שם קודם, אבל באמצע הסרט צובר ביטחון והופך לדמות משמעותית – דיין וולס, השותף של הסטר, גבר מקסים שאשכרה עובר שינוי במהלך הסרט, מה שלא ניתן לומר על שתי הדמויות הראשיות שלו. השוטר הקשוח הוא זה שמלווה את הסטר במאבקה, ומוביל לכך שגם שאר השוטרים יצטרפו ויעזרו, כיוון שבת הזוג של הסטר, לורל, עסוקה בעיקר בלבכות ולהיות נואשת (אף אחת לא שופטת אותה, כמובן, בת זוגה גוססת מסרטן). הדמות הגברית השנייה היא סטיבן גולדשטיין (סטיב קארל בהופעה מעולה), הומו פעיל לזכויות הקהילה שלמעשה מוביל לחלוטין את המאבק מול מוסדות המדינה, במטרה שבסופו של דבר המאבק ה"קטן" הזה, יוביל לקידום זכויות הנישואין של הקהילה. גולדשטיין בגילומו של קארל הוא דמות צבעונית, מהממת, מצחיקה, וכל דקה שהוא על המסך היא אושר צרוף, מה שאי אפשר לומר על אף אחת מהדמויות האחרות.

בעצם לא ברור מדוע היינו צריכות בכלל את החלק הראשון של הסרט, כאשר ברור לגמרי שהוא נעשה רק בשביל חלקו השני, הרגע בו מגיעים הגברים, והסרט הופך לתיעוד של מאבק פוליטי וחשוב מאין כמוהו, בו הנשים הן אובייקטים, והגברים מנהלים עבורן את המאבק שאמור להיות שלהן. ולא רק על המסך – שוב מדובר בסרט על שתי דמויות נשיות, לסביות, שבוים על ידי גבר, שמגיע על מנת לספר את הסיפור של הנשים, להשמיע את קולן ולתת במה למאבק החשוב שלהן. בלי הגבר הזה, הבמאי או פעיל זכויות האדם, סיפורן של הנשים היה נשאר באפילה, ואולי לא היינו מגיעות אליו לעולם. הבמאי, כמו שאר הדמויות הגבריות, מוציא את הנשים מהחושך לאור, אבל עושה זאת בדרכו שלו – הנשים הן קישוט, והוא המושיע. הנשים חסרות סקס אפיל, חסרות אופי, קלישאות של עצמן ושל לסביות (כל כך הרבה פלאנל!), והגברים הם אלו עם השורות הטובות, הרצונות, השינוי האמיתי, וכו'.

"לאהוב אותה" הוא סרט שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוא באמת היה על מערכת היחסים בין שתי הנשים, ולא משתמש בה כתירוץ לעשות סרט על מאבק חשוב ביותר שאכן תרם תרומה משמעותית לקידום זכויות הקהילה הגאה בארה"ב. מצד שני, אנחנו גם צריכות קולנוע משעמם על לסביות, כי אז באמת נגיע למיינסטרים!

שני כוכבים.

עובר בכדל.