מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר

בהקרנת הבכורה של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" בה נכחתי הקהל הורכב מכ85 אחוז גברים. זוגות זוגות הם נכנסו אל האולם מתבדחים ומדברים בהתלהבות מלאת נוסטלגיה, בהפגנה נדירה של רגשות. הם התיישבו, הביטו מעלה בפליאה וצפו בסרט שהגיבורה הראשית בו היא אישה פמיניסטית. גם אם מעולם לא הערכת את בז המילניום וצ'ובקה נשמע לך כמו שם של מסטיק יפני, מדובר בהישג שלא קל לזלזל בו.

מלחמת הכוכבים הוא לא סתם סרט. בכל רחבי העולם, אינספור אנשים, אחוז גבוה מהם גברים, גדלו על העולמות הדמיוניים והסיפורים המיתולוגיים של סדרת הסרטים ויש לה מקום חשוב, יש שיגידו חשוב מדי, בליבם. אפשר לראות זאת בהמוני הפארודיות והמחוות שנעשו על הסרט (חברים, איך פגשתי את אמא, המפץ הגדול, הסימפסונס ועוד.) וכמובן במכירת הכרטיסים המוקדמת ששברה שיאים עוד לפני שהסרט יצא ובעובדה שהוא עתיד להפוך לסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים.

הרבה נח על כתפיו של "הכוח מתעורר". משימתו היא לאזן בין נוסטלגיה ליצירתיות ולהצליח איכשהו לספק את המוני האוהדים והאוהדות שרוצים לראות את הדמויות האהובות עליהם מהטרילוגיה המקורית – האן סולו (האריסון פורד), הנסיכה ליאה, היום הגנרל ליאה עבורכם (קארי פישר) ולוק סקייוולקר (מארק האמיל), ובו זמנית לגרום להם לאהוב את הדמויות החדשות שימשיכו את הזכיון – פו דמרון (אוסקר אייזק), פין (ג'ון בויאגה) וריי (דייזי רידלי).

לכאורה, דור ההמשך בסרט החדש דומה מאוד לדור שבא לפניו, אבל יש בו כמה שינויים מהותיים. הנסיכה ליאה והשיער המרשים שלה, הייתה דמות פמיניסטית בעיניי ובכל זאת, היא גילמה את תפקיד העלמה במצוקה יותר מדי. לוק, אביר הג'דיי הצעיר והאן, האקדוחן האהוב על כולנו, זכו להוכיח את התושייה, ההומור והעצמאות שלהם במסע להציל את ליאה ואחר כך את הגלקסיה. הנסיכה זכתה לכמה רגעי גבורה וארגנה את המרד באמפריה אבל לא השתתפה לעיתים קרובות באקשן.

הסרט החדש משנה את כל זה. מבלי לספיילר יותר מדי, אומר שריי היא גיבורה פמיניסטית שמתאימה לימינו. היא 'קטניס' של מלחמת הכוכבים, אם לא יותר. מהרגע הראשון שאנו רואים אותה, ברור לנו שהיא לא בת דמותה של הנסיכה ליאה אלא של לוק סקייוולקר – היא הגיבורה המרכזית של הסיפור, היא בעלת הכוח.

והכוח של מלחמת הכוכבים הפך נשי יותר לא רק תודות לריי. בסרטי מלחמת הכוכבים הקודמים, ראינו בעיקר גברים. גברים מדברים, גברים ברקע, גברים מתייעצים. מסתבר שאפילו בגלקסיה ממש רחוקה, העולם מלא בעיקר בגברים והנשים נשארו בבית או פשוט התאיידו.

ההשמטה הזו מעצבנת ומייצרת סרטים פחות טובים. מלחמת הכוכבים אמורה להציג בפנינו עולם חדש ומורכב אבל למרות שיש בו תולעי ענק ודובונים פרוותיים מדברים, אין בו נשים.

העיוות הזה הורס את האשלייה שהסרט מנסה למכור. אם בגלקסיה רחוקה מכאן יש רובוטים, אבל אין אף אישה, אז היא לא אמינה במיוחד.

הסרט החדש מצליח ביצירת עולם יותר הגיוני . בכל רגע יש נשים על המסך. בקרב חיילי הסער העטויים שריון וקסדות לבנות יש נשים, בקרב טכנאי המטוסים והטייסים יש טכנאיות וטייסות, הן רצות בקצה הפריים בזמן שגיבורנו מדברים, הן יצורים משונים כמו מז קנאטה (לופיטה ניונגו). יש נשים בכל מקום. בצד הטוב ובצד האפל. ממש כמו בחיים האמיתיים.

בהקרנה בה נכחתי הייתה אווירה של אושר. מחיאות כפיים ליוו את הופעתה של כל  דמות מוכרת, פרצופו של אדם מגירלס (שמשחק את הנבל החדש קילו רן) זכה לגל צחוק וברגעים מרגשים דממה נפלה על האולם. ב

שלב מסויים בסרט ריי מקבעת את עצמה כגיבורה החדשה של יקום מלחמת הכוכבים. כמעט בכיתי מהתרגשות, זו הייתה סגירת מעגל לצפות באישה סוף סוף לוקחת חלק אקטיבי וחשוב בסיפור. הוצאתי צווחת התרגשות לא רצונית והתביישתי. נכון, מקודם כולנו צווחנו ועודדנו את האן סולו כשהוא הופיע על המסך אבל הוא דמות ותיקה, חשבתי, מה הסיכוי שכל הגברים באולם ירגישו את אותה ההתלהבות כלפי האישה הלא מוכרת הזאת?
רעם של מחיאות כפיים הבהיר לי שטעיתי. אוהדי הסרטים, בהקרנה בה נכחתי ובכלל, אימצו את הגיבורה החדשה לחיקם והוכיחו לי, לעולם ולתעשיית הסרטים שהקהל מוכן לראות גיבורות ונשים בכלל על המסך.

מאיה רומן