סרט אקשן של במאי מרתק עם דמות נשית במרכזו, מה עוד אפשר
לבקש ?! אני מודה שלא היה שום רמז לעומד
לבוא.. אז רקע קצר, למה קצר ? כי באמת אי אפשר לתת יותר מזה בסרט הזה, תכף תבינו
למה.
אז קייט, אמילי בלאנט
המקסימה, מתחילה את הסרט כסוכנת FBI נחושה, ללא ספק אמיצה וכנראה גם ממש מצליחה, נבחרת
לאיזה כוח משימה חשוב או משהו כזה, אני מציינת 'משהו כזה' כי נקודת המבט וההבנה
בסרט זהה לנקודת ההבנה של קייט את המרחש סביבה, וההבנה הזאת כמעט עד סצינת הסיום
היא - אפס. כלומר גם הצופים וגם קייט לא
מבינים לאן נוסעים, את מי מחפשים, מי הרעים, מי הטובים בקיצור טפשת מוחלטת שמייצרת
לגיבורה שלנו בערך שתי הבעות פנים, ושתיקות שאמורות להיות מותחות אבל נו באמת...
אז למה לא גיבורת
הסרט ?! באחת הסצינות בסרט אומרת קייט גיבורת
הסרט, "השתמשת בי כפיתיון" וכמה שהיא צודקת כי כל הנוכחות של הדמות
הנשית בסרט היא סוג פיתיון, שנועד להסתיר דמות מבולבלת ושטחית, וכנראה שזאת אמירה
נכונה לכל הסרט העמוס הזה.
ואני באמת שואלת את
עצמי, דניס וילנו, אתה ללא ספק במאי כל כך מוכשר, הסרט מרוצף בסצינות פשוט מעולות,
אז איך זה יכול להיות שכשמגיע הרגע הזה של ההתעמקות והתבוננות בדמות הנשית שלך
בסרט, אתה שוב נופל לקלישאות כאלה שטחיות ומרגיזות. ובכלל חייבת לשאול, הרי הבחירה
שלך לשים דווקא אישה בדמות הזאת של הפתיון, היא ממש בחירה שלך ואני אתן קרדיט לבמאי
והתסריטאי (טיילור שרידן), שזה לא מיקרי
כלומר רצו להגיד לי משהו פה. אז מה רציתם להגיד לי, לאישה שצופה בסרט ?
הרי כשמתחילים סיפור
על לוחמת אף.בי.אי חזקה ומיומנת ומסיימים
אותו באישה מרוסקת פיזית ורגשית ששימשה כלי משחק בידי צמד גברים. אז אני חייבת
לשאול אתכם צמד הגברים יוצרי הסרט, מה רציתם לומר לי ? לעולם ?
אולי רציתם להציג את
המציאות, הנה ראו, ככה זה בעולמנו, גברים דורסים נשים חזקות ולוחמות ? ואולי רציתם
לומר שמראש היא לא היתה חזקה בכלל ?
אני נוטה לכיוון הזה,
לטעמכם היא לא היתה חזקה מלכתחילה, ואולי כולנו הנשים חושבות שאנחנו חזקות אבל
כשיגיע הרגע ושני גברים יחליטו להשתמש בנו, הם יעשו בנו כרצונם. צמד יוצרי הסרט לא
טרחו כלל לתת לגיבורת הסרט סיבה להיכנע,
להתרסק ככה, הרבה פעמים דוחפים לאישה ילדים ואז היא מוכנה לעשות הכול עבורם ואנחנו
הצופים חושבים שהנה הרי זה הסדר העולמי, אבל לקייט גיבורת הסרט, אין ילדים, זה
מודגש בסרט וכמעט הפרט האישי היחיד שאנחנו יודעים עליה- גרושה ללא ילדים. תסריטאית אין לה שום מכשול שיגרום לה להתקפל
ולהיעלם ככה מול שני הגברים הכוחניים שעומדים מולה, אין לה שום מסע רגשי מול
הכניעה שלה, שום תובנות או העמקה. אפשר לדייק עוד ולומר שהרי גם קייט וגם שאר
הלוחמים בקרטלי הסמים המקסיקנים יודעים שיום אחרי שהם יחסלו את ברון הסמים הנורא,
יקום אחד אחר אחריו, אבל בסרט אין שום ביקורת, אין רמז לאירוניה שבמצב.
אז תגידו, מה את
מחפשת כאלה משמעויות נסתרות, שבי תהני מסצינת מרדף שמצולמת וערוכה מעולה כולה
במצלמות ראיית לילה, תתענגי על סצינת חקירה, נסיעה, ריצה. אז זהו שמצטערת, זה פשוט
משעמם, כלומר שימו צופה טרודה, ועסוקה באולם חשוך, וכל מה שהיא רוצה זה לשקוע לתוך
עולם מסעיר ומרתק אבל תשמעו את המנגינה שאצלי בראש – חורק חורק חורק.
הרי זאת אני האישה שאמורה
להיות זאת שלא מבינה כלום, שאמורה להיכנע, להיות כלי משחק בידכם. אז מה שקורה הוא
שאני לא יכולה לשקוע לעולם המסעיר לו חיכיתי, הכל חורק לי... ולמעשה בחוויה שלי
הסרט רץ מסצינה חזקה אחת לשנייה, בלי ממש
הקשר, בלי להבין את הדרך, אז זהו בשבילי זה פשוט לא עובד. נכון, התרשמתי מהיכולת
הוירטואוזית של הבימוי הצילום, העריכה, המוזיקה – נו אז מה ?!
לימור פנחסוב
ולסיכום :
לסיכום : 3כוכבים
בכדל: הצחקתם אותי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה