נברסקה - סרט נפלא בכביש לא נוח

יש לנו נטייה לחשוב שהחיים של ההורים שלנו התחילו כשנולדנו , או לכל הפחות כשהם נישאו. אם יש תמונה של אמא ואבא צעירים התלויה על הקיר מעל למדרגות או בסלון המשפחתי, רוב הסיכויים הם שהתמונה היא דיוקן החתונה שלהם. אנחנו הילדים המתבגרים מגיעים לשנות ה- 40 של חיינו וביננו לבין ההורים המזדקנים נוצרת דינמיקה מוזרה לא תמיד מובנת מאליה.. מסתכלים על התמונה מעל המדרגות ושואלים את עצמנו איפה הם ההורים הצעירים האלו? הם שלנו?

'נברסקה" של אלכסנדר פיין  מספרת לנו סיפור על דינמיקה כואבת בין  אב לבנו, בין האם לאב, הזוג הנפלא  מהתמונה של פעם. האם זה מפליא שהדינמיקה שבין הורים לילדים בגיל העמידה שלהם היא לעתים קרובות כל כך מוזרה ?

אלכסנדר פיין הבמאי הפך למלך של סרטי הדרכים . 'אודות שמידט' (2002) לקח פיין אלמן רגזן, ג'ק ניקולסון לרחבי ארה"ב בכוונה לחבל בחתונה הממשמשת ובאה של בתו. 'בדרכים צדדיות' (2004) הוא לקח את הסופר פול ג'יאמאטי והעביר אותו מסע אנין טעם ביינות בכרמים של קליפורניה בנסיון לרפא את הלב השבור שלו.

הכיוון הרוחני הודגש בצילום בכל סרט מסע של פיין: לא קדימה, או אחורה, או אפילו פנימה, אבל תמיד הצידה, למרחבים שבשוליים מעין דחיקה גיאוגרפית, גיחה מאזור הנוחות למקום שבו נקודות מבט חדשות מאפשרות תובנות חדשות - או אולי לא. עכשיו פיין נותן לנו מכה בראש בסרט דרכים  'נברסקה', מסע סנטימנטלי שמציע השחקן  ברוס דרן עם בנו  בכביש מאוד לא נוח ביחד.

זהו סיפורו של פתוס מריר , קומדיה וחרטה , עצב ואכזבה מחיים ממין זכר. כמו אצל האבא וודי המזדקן כך גם אצל בנו דיויד בן ה- 40. 

נופיה של נברסקה מביאים פשטות חורפית ללא יום אחד של שמש, זאת אמריקה של השוליים שפיין רוצה שנראה אותם. שנתבונן על סימנים לכנסיות, למוטלים, לברים האפלולים, ונתענג על חוסר האותנטיות של זוהר.

זה סרט מצחיק ורגיש , עם ביצועים מעולים של השחקנים ושל האשה הזועמת להחריד קייט. וודי, הוא זקן רגזן המתגורר במונטנה . הוא מגלה סימנים של חולה שיכחה: בתקריב, בפניו המכורכמים, בעורו היבש, נטוש בעצמו.

וודי קיבל עלון זבל אלקטרוני שהבטיח לו תשלום בהגרלה של מיליון דולר. הוא לא סומך על ההודעה ומתעקש להגיע למשרדי החברה בנברסקה. זוהי הונאה ברורה, אבל וודי הופך להיות אובססיבי. 'נברסקה'  היא מפת דרכים קלאסית לטיול, עם דיויד הבן שעושה כל מה שהוא יכול כדי לפייס את אבא וודי וגם כדי לקבל סוג של סגירת מעגל עם הזקן שלו . השהות הממושכת בעיר הולדתו של וודי גורמת לתושבי העיר להגיע למסקנה שוודי למעשה זכה במיליון דולרים ,מכרה זהב מגוחך שגם מוביל לכמה עימותים כנים באכזריות . וודי הופך לסלבריטי בפרוטה בבר המקומי. המצלמה של פיין מציירת דיוקן קודר , בוטה ועדיין יפה להפליא של זמן עבר-הווה בעיירה שנותרו בה מעטים. כאן אנו לומדים כמה אמיתות קורעות לב על עברו של וודי,ואנחנו מבינים למה הוא כמו שהוא.
יחד עם האמיתות קשות, יש לו לסרט לב רך, קצת רוע, חמלה גדולה  והרבה ציניות. נברסקה הוא סרט עשוי להפליא: התגלות ממושכת של עצב וקסם בצילומי שחור לבן מרהיבים.

אך מעל לכל , נברסקה שייך לשחקן בן ה-77 ברוס דרן , שעושה את התפקיד באמונה מוחלטת. הוא מדשדש, השיער הלבן שלו התפיח כמו צמר גפן מתוק מעופש. ברוס דרן הוא תמונה של חוסר אונים משווע. בין לבין יש הצצה למבט הערמומי מה שגורם לנו לתהות – האם הוא ערמומי או הוא באמת זקן שבינתו נסתתרה?

נורית קידר

וחייבת עוד המלצה קטנה - פסהקול של הסרט. חובה !

https://www.youtube.com/watch?v=QS9zCAKGxRU פס קול מדהים של הסרט